זהר

ה) ובשמא דקודשא בריך הוא, יהו״ה רחמי, אדנ״י דינא, כד שליט יהו״ה על אדנ״י יאהדונה״י רחמי איהו, וכד שליט אדנ״י על יהו״ה אידהנוי״ה דינא איהו, ורזא דמלה אדנ״י אלהי״ם בחזק יבא בתקיפו דדינא, ובדא עקדה דיצחק דאתעקד קמי אבוי, ומסר גרמיה למיתה בגין דישזיב משיח וישראל דלא ימותון, ולא עוד אלא דאפילו אי ישראל להוו עברין בגלותא, על שפיכות דמים וגלוי עריות ועבודה זרה, זכות אבהן יגן עליהון משרפה הרג וחנק, בגין דאברהם נתנסה בנורא, ויצחק בסכינא, ויעקב בגלותא, זכות אבהן יהא מגין עליהון.

תרגום

ה) ובשמא דקוב״ה וכו׳. ובשם של הקדוש ברוך הוא, יהו״ה רחמים, אדנ״י דין. כאשר שולט יהו״ה על אדנ״י יאהדונה״י, רחמים הוא. וכאשר שולט אדנ״י על יהו״ה אידהנוי״ה דין הוא. וסוד הדבר אדנ״י יי׳ בחזק יבוא. בחוזק דין. ובזו עקדה של יצחק שנעקד לפני אביו ומסר עצמו למיתה כדי שינצל משיח וישראל שלא ימותו. ולא עוד אלא שאפילו אם ישראל יהיו עוברים בגלות על שפיכות דמים וגלוי עריות ועבודה זרה, זכות אבות תגן עליהם משרפה הרג וחנק. מפני שאברהם נתנסה באש, ויצחק בסכין, ויעקב בגלות, זכות אבות תהיה מגינה עליהם.