זהר

ב) בראשית תמן א״ש לעולה דיצחק, ורזא דמלה ועל אלין תלת גלגולין אתמר מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, וזאת לפנים דא אימא עלאה עלמא דאתי, ד״א לגביה צריך חליצה, והדא הוא דכתיב של נעליך וגו', ואם לאו לית לון רשו לרווחא רמתאה לסלקא לעלמא דאתי, ובגין דאיהי יום הכפורים אסיר בנעילת הסנדל, הנה האש והעצים ואיה השה לעלה, נפק קלא ואמר משית יומי בראשית אתברי לעקדה דיצחק.

תרגום

ב) בראשית וכו׳. שם א״ש לעולה של יצחק וסוד הדבר (ועל אלו שלשה גלגולים נאמר מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, וזאת לפנים זו אימא עליונה עולם הבא, דבר אחר (ס״א זה) אצלו צריך חליצה. וזה הוא שכתוב של נעליך וגו'. ואם לא, אין להם רשות להרויח השלכה (נ״א לרוח המת) לעלות לעולם הבא. ומפני שהיא יום הכפורים אסור בנעילת הסנדל) הנה האש והעצים ואיה השה לעולה. יצא קול ואמר. מששת ימי בראשית נברא לעקדת יצחק.