זהר

טז) ובההוא זמנא נטלת היא מתלת גוונין, לאתפארא קדמיה בתלת גוונין דעינא, דאינון חוור סומק ירוק, ובההוא זמנא איהו יימא לגבה, הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני, מוקדין לי בשלהובין דרחימו דילך, ובוצינא קדישא תרין עינין אנון תרין לוחין יקירין דאורייתא, דאתמר בהון לחת אבן כתובים באצבע אלהי״ם כתובים משני עבריהם, ומרקמאן מתרין עשר גוונין מהאי סטרא, ומתרין עשר גוונין מהאי סטרא, דאינון ארבעה ועשרין סטרין, ועלייהו אתמר מזה ומזה הם כתבים, ז״ה וז״ה תרין זמנין ארבעה ועשרים ספרים.

תרגום

טז) ובההוא זמנא וכו׳. ובאותו זמן נוטלת היא משלשה גוונים. להתפאר לפניו בשלשת גווני העין. שהם לבן אדום וירוק. ובאותו זמן הוא יאמר אצלה הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני, שורפים אותי בשלהבות האהבה שלך. וניצוץ קדוש, שתי עינים הן שני לוחות יקרים של התורה, שנאמר בהם לוחות אבן כתובים באצבע אלקים, כתובים משני עבריהם. ורקומים משנים עשר גוונים מזה הצד, ומשנים עשר גוונים מזה הצד. שהם ארבעה ועשרים צדדים. ועליהם נאמר מזה ומזה הם כתבים. ז״ה וז״ה שתי פעמים ארבעה ועשרים ספרים.