זהר

ד) ובזמנא דאחיד בידיה בפורקנא בתרייתא, לא יהא לי כזמנין אוחרנין, דבכל פורקנא ופורקנא הוה אתי, ולבתר הוה פרח מנאי, אבל בפורקנא בתרייתא אנא אחיד ביה וקשיר ליה בכמה קשירין דרחימו, דלא יזוז מנאי לעלם ולעלמי עלמין, דבכל גלותא וגלותא הוה אזיל מנאי, והוינא שאיל עליה לכל עובר ושב, הדא הוא דכתיב כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי, וזמנין לא הוינא אשכח מאן דיימא לי מדי מניה, והוינא אומי בגיניה לכל בני קרתא, הדא הוא דכתיב השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני, וכמה זמנין על משכבי בלילות דאינון גליות, בקשתי את שאהבה נפשי ולא הוה מאן דיימא לי, עד דאיהו הוה אתי, וכען בפורקנא בתרייתא ברח דודי בכעסא סגיא, ושאילנא בגיניה ולא אשכחנא מאן דיימא לי מדי, ובגין דא אנא אומינא, דבזמנא דייתי ואחידנא בידוי דלא יזוז מנאי, ואנא אחזתיו ולא ארפנו אחזתיו בקשורא דתפלין דיד, ולא ארפנו בתפלין דרישא.

תרגום

ד) ובזמנא דאחיד בידיה וכו׳. ובזמן שאוחז בידו בגאולה האחרונה, לא יהיה לי כזמנים אחרים. שבכל גאולה וגאולה היה בא ואחר כך היה פורח ממני. אבל בגאולה האחרונה אני אוחזת בו וקושרת אותו בכמה קשרי אהבה, שלא יזוז ממני לעולם ולעולמי עולמים, שבכל גלות וגלות היה הולך ממני, והייתי שואלת עליו לכל עובר ושב, זה הוא שכתוב כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי. ופעמים לא הייתי מוצאת מי שיאמר לי כלום ממנו, והייתי משביעה בשבילו את כל בני העיר, זה הוא שכתוב השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני. וכמה פעמים על משכבי בלילות שהם גליות, בקשתי את שאהבה נפשי ולא היה מי שיאמר לי, עד שהוא היה בא, ועתה בגאולה (נ״א בגלות) האחרונה ברח דודי בכעס רב, ושאלתי עליו ולא מצאתי מי שיאמר לי כלום. ומפני זה אני נשבעת, שבזמן שיבא ואחז בידיו שלא יזוז ממני. ואני אחזתיו ולא ארפנו. אחזתיו בקשר תפילין של יד, ולא ארפנו בתפלין של ראש.