זהר

ג) קם סבא תליתאה ואמר רבי רבי, הא אנן בעצי בשמים מבדילין, והכא איהי לא אמרת אלא בתפוחים, אלא אנן מברכין על עצי בשמים בגין דאתמר בהון וריח אפך כתפוחים, ולא עוד אלא כל מיני בשמים אינון טבאן לברכא עלייהו, ואנן דעבדין בהדס בגין דאית ביה תלת עלין, דאתקריאו תלת הדסים, דרמיזין לתלת אבהן, אבל תרין נוקבין דחוטמא אינון לקבל תרין תפוחין דאינון תרי נביאי קשוט, די בהון עתיד לאפקא רוחא דקודשא דאיהו רעיא מהימנא דלעילא, דביה אתישבת נפשא דילה, ובגין דא איהי אמרת רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני בליליא דשבת אתמר קמתי אני לפתוח לדודי בשבת, וכד נפיק שבת אתמר ודודי חמק עבר, ובההוא זמנא בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני, עד דאומינא דבזמנא דייתי זמנא אחרא דאוחיד בידיה ולא אשבקיניה למיזל, כמה דאתמר אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי, דא בי מקדשא דלעילא, ואל חדר הורתי דא בי מקדשא דלתתא.

תרגום

ג) קם סבא תליתאה וכו׳. קם זקן שלישי ואמר, רבי רבי, הרי אנחנו בעצי בשמים מבדילים, וכאן היא לא אומרת אלא בתפוחים. אלא אנחנו מברכים על עצי בשמים, מפני שנאמר בהם וריח אפך כתפוחים. ולא עוד אלא כל מיני בשמים הם טובים לברך עליהם, ואנחנו שעושים בהדס, מפני שיש בו שלשה עלים, שנקראו שלשה הדסים, שרומזים לשלשה האבות. אבל שני נקבי החוטם הם כנגד שני תפוחים שהם שני נביאי אמת, אשר בהם עתיד להוציא רוח הקודש שהוא הרועה הנאמן שלמעלה, שבו מתישבת הנפש שלה. ומפני זה היא אומרת רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני. בליל שבת נאמר קמתי אני לפתוח לדודי בשבת. וכאשר יוצאת שבת נאמר ודודי חמק עבר. ובאותו זמן בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני. עד שנשבעתי שבזמן שיבא פעם אחרת שאחז בידו ולא אעזבהו ללכת. כמו שנאמר אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי, זה בית המקדש שלמעלה. ואל חדר הורתי, זה בית המקדש שלמטה.