זהר

יט) ובזמנא דחובין אינון רברבין, ומלוה בר נש חובין על משכונא, אבד משכונא דאיהי נשמתא, ולא חזרת לגביה, וכלא איהו בדין דדן לה גבורה דאיהו בי דינא רברבא, בכל ליליא בתרין עשר שעתין ובשבעין ותרין רגעין כחשבן חס״ד, דאתמר ביה והוכן בחסד כסא, ורזא דמלה ותפקדנו לבקרים, לרגעים תבחננו.

תרגום

יט) ובזמנא דחובין וכו׳. ובזמן שהם חטאים הם גדולים (ומלוה) [ולוה] בן אדם חטאים על המשכון. אובד המשכון שהיא הנשמה ולא חוזרת אצלו. והכל הוא בדין, שדנה אותה גבורה שהיא בית דין הגדול, בכל לילה בשתים עשרה שעות ובשבעים ושנים רגעים כחשבון חס״ד, שנאמר בו והוכן בחסד כסא. וסוד הדבר ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו.