זהר

טו) ואם חבול תחבול תפלין דיד ותפלין דרישא, שלמת רעך כסוייא דמצוה, עד בא השמש, דאתמר ביה כי שמש ומגן יהו״ה אלהי״ם, תשיבנו לו קדם דיתכניש מניה, דעליה אתמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, מאי צדקה צלותא, ומרפא בכנפיה כנפי מצוה דאינון תפלין כנפי יונה, וכנפי מצות ציצית, היא שמלתו לעורו משכא דתפלין, ואם את לא תחזיר אלין כסויין ליה קדם דיתכניש מניה שמשא דאיהו קודשא בריך הוא, דאתמר ביה כי שמש ומגן יהו״ה אלהי״ם, הכי יתכניש מינך נשמתא, דאתמר בה כסאו כשמש נגדי, מדה לקבל מדה, ובגין דא עד בא השמש תשיבנו לו, לו לעני דאיהו צדיק, ולשכינתא דאיהי עניה בגלותא, כד יתי ליליא דאיהי גלותא, במה ישכב*שכינתא, דודאי שמשא דאיהו קודשא בריך הוא לא נהיר לה בגלותא דאיהי ליליא, ואשתארת בחשוכא, ובגין דא צריכין ישראל לאנהרא לה בגלותא באור ונר, דאיהו תורה ומצוה, אור נשמתא, נ״ר נפש רוחא דאינון סימן נ״ר, בתי דתפלי למשכב בהו שכינתא בגלותא, וכסויא דציצית לאתעטפא ביה במשכבה.

תרגום

טו) ואם חבול תחבל וכו׳. תפילין של יד ותפלין של ראש, שלמת רעך כסוי של מצוה, עד בא השמש, שנאמר בו כי שמש ומגן יי׳ אלקים. תשיבנו לו לפני שיאסף ממנו. שעליו נאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. מהי צדקה, תפלה. ומרפא בכנפיה, כנפי מצוה שהן תפלין כנפי יונה, וכנפי מצות ציצית. היא שמלתו לעורו, עור התפילין. ואם אתה לא תחזיר אלו כסויים לו לפני שיאסף ממנו השמש שהוא הקדוש ברוך הוא, שנאמר בו כי שמש ומגן יי׳ אלקים. כך תאסף ממך הנשמה, שנאמר בה (ו)כסאו כשמש נגדי, מדה כנגד מדה. ומפני זה עד בא השמש תשיבנו לו, לו לעני שהוא צדיק, ולשכינה שהיא עניה בגלות. כאשר יבוא הלילה שהוא הגלות. במה ישכב השכינה. שודאי השמש שהוא הקדוש ברוך הוא לא מאיר לה בגלות שהיא לילה ונשארת בחושך. ומפני זה צריכים ישראל להאיר לה בגלות באור ונר שהוא תורה ומצוה. אור הנשמה, נ״ר נפש רוח שהם סימן נ״ר. בתי התפילין לשכב בהם השכינה בגלות. וכסוי של ציצית להתעטף בה במשכבה.