תוכן

ה) תקון לנשבע על שוא, והמדבר נבלות הפה, הנה הוא פוגם בז' הבלים, כיצד: הבל הקדוש היוצא מן הפה העליון של א"א, ממנו נזון ומתפרנס אבא. והיוצא מפי אבא, הוא חיי אימא. והיוצא מפי אימא, הוא חיי ז"א. והיוצא מפי ז"א, הוא חיי נוקביה, והיוצא מפי נוקביה, הוא חיי הבריאה. והיוצא מן הבריאה, הוא חיי היצירה. והיוצא מהיצירה, הוא חיי העשיה. ונמצא שהוא פוגם בז' הבלים הנז', שבכל המציאות מראשו ועד סופו. דבר אחר, השבועה היא בסוד ההבל היוצא מן הפה העליון, והנה הב"ל הוא בגימטריא ל"ז, והוא מלוי הוי"ה דס"ג, והנה ז' הבלים הם כנודע, והם בגימטריא ז' פעמים ק"ל ק"ל, שהם הדעת העליון והדעת התחתון, אשר המלכות הנקראת לחם נזונת מהם, אשר עליה אמרו ונפשנו קצה בלחם הקלקל, (שם) ויען הפגם היה בסוד הבל שהוא ל"ז, לכן ימי תעניותיו הם ל"ז כנודע.