תוכן

ח"י אלול תר"ף
ידוע דמעלת השלימות ישקל לפי הפלגות החסרונות, ואם כן יהיה ח"ו יוצא מזה משפט הפוך, ד'יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא', והבן.
אלא האמת, דצירופי אותיות התורה דלעילא, אינם נשלמים מנפש אחת, כמו שנפש אחד אינו נשלם מזמן אחד וממקום אחד, 'כי כל שאינו בזה אחר זה, אפילו בבת אחת אינו', כי בא זה ולימד על זה, ו'יתרון האור על החושך' (קהלת ב, יג), ולכן נקצב לכל אחד עתים לקלקולים ועתים לתיקונים, שמבין שניהם בא הכתוב השלישי בחינת שלימות הגמור, ונקבע לנצחיות.
כמו כן לא תוכל נפש אחת לגלות כל יתרון האור, כי אם תהיה מקולקלת כל כך, לא תוכל לצאת מקלקולה לעולם.
ולכן נמצאים על זה נפשות מיוחדות, אשר המה סובלים קלקול מופלג מאד על שכמם, ולא איכפת לן אם אינם עולין בקנה התיקון, כי גם צורתם מוכרח להמצא כן כדי לגלות יתרון האור בין הנפשות, בסוד "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות וכו'" (ישעיה סו, כד).
וערכם לנצחיות דומה ממש לכל נפש השלם בפני עצמה, פירוש, כמו שכל נפש שלימה מתחלקת מתחילה בזמן קלקול ובזמן תיקון ואחר כך מתחברת לאחת שהיא השלימות, כמו כן מתחלק כל ניצוץ נפשי לגופים נפרדים. ולמשל, אשר כל נפש מתלבשת בד' גופים: א', גוף אדם רשע נשאר ברעתו, וגוף ב' בעל תשובה, וג' צדיק שאינו גמור, וד' צדיק גמור. שניצוץ גוף זה יוחשב לקליפה ותשמיש לגוף זה וכו' עד שהגוף הרביעי זוכה לשלימותו והוא צדיק גמור, אז מתחברים אליו ג' קליפות הקודמים לו, וארבעתם לנפש אחד יחשבו, ומתקימים כן בנצחיות בבת אחת. אלא שאז לא יקרא להם קליפות, אלא עבדים, ומשמשים לה ממציאי השלימות בהרגש היותר חזק כנ"ל.
ובזה תבין טעמי דתריסר נהמי. פירוש, כי מחשבות שתים במציאות העבודה, דהיינו מחשבת השלילה ומחשבת הטוב. וההפסקות שבין פרשה לפרשה ניטלין מעולם שנה נפש.
'עולם' נדרש לפי המקום, שבכללם אתה מוצא ג' מקומות: ארץ בבל וארץ ישראל ושאר ארצות.
'שנה' נדרש לפי הזמן, בסוד כ"ח עתים.
ו'נפש', אתה מוצא ג': נפשות האומות, נפשות הגרים ונפשות ישראל.
אשר מכל אלה הבחינות מעש"ן שמתחלפין זה מזה עד אין שיעור, ניטל כחות משונים שהם עושין הפסקות משונים זו מזו, וגם פרשיותיהם משונים מאד זה מזה, שמכל אלה מתבאר התורה בתכלית השלימות 'כיתרון האור מן החושך' המסתעף מכל אלה הצירופים בהיותם באנפי נפשיהו, וערכם המתפעל מכל הקבוץ הנ"ל.
ועיקר זה יהא שמור בידך, אשר 'כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט' (סוכה נ, ב) כנ"ל.
וזמן ומקום, המה רושמי הצורות על נפש פרטי, אשר מכל הצורות הללו יוצא צורה אחת, בסוד נשמה. וכל ס' רבוא נשמות שבכל העולם המה רושמי הצורות על השכינה הקדושה בשתא אלפי שני, אשר מכלל הצורות הללו יוצא צורה מיוחדה לנצחיות, בסוד תענוג תמידי, שזה בא מהסתכלות הפרט על פרטיותו ועל פרטיות חברו ועל הכלל כולו, שכל אלה התמונות שהיו פעם אחת, הם בקביעות לנצחיות.