וז"ע ויצו ה' אלקים על האדם מכל עץ הגן אכל תאכל:
עי' בכש"ט, ופי' דכבר בעיניך תראה נטיעת האילן דעץ החיים בג"ן סדרים, דהיינו סוד הוי' בההין, וא' באמצע הווין, שבגי' ג"ן, דהיינו ששת ימי מעשה ה' ויום השבת, ועינך רואה שא"כ שום רע בעולם, וכל האילנות טובים מאד, וכולם לאכילה עומדין, ולמה הראית לך כאלה כדי שתדע שאין כאן רע כלל, פי' שלא תמצא מעתה בחי' בעולם לאמור שאינה כ"כ טוב למאכל, אלא הכל שוה לפני המקום, ולכן כשתטעמים בפיך, ותאמר שזה טוב יותר למאכל מזה, תיכף מות תמות, (וז"ע מי הגיד לך כי עירום אתה) ולכן נקרא אותו החטא משוך בערלתו, שהוא בעצמו משך עליו הערלה, כי ע"כ לא הי' מצויר כלל לעיני' שיהי' נמצא רע בעולם, וכל היום וכל הלילה הי' מכריז ואומר שהכל שוה לפני המקום.
ונראה שזה הביא לו לשמוע בקול אשתו, מפני ששכח כח הקדושה דששת ימים שקדמו, שהי' עומד לו בסוד גן עדן שבארץ, דוקא, שהי' מטייל ברגליו בכל מקומות הארץ בקדושה עליונה, בסוד שכינתו בתחתונים דוקא, ואינו כלל למעלה ביחוד, רק נמשך עד הארץ, סוד אלקים גי' הטבע, אבל מחמת התענוג הגדול שהי' מלאכי השרת נושאי כלי' הוי' משמשים לפניו תמיד, נשכח ממנו כח העצום של בחי' הקדושה הנ"ל, לכן שמע לקול אשתו, שזה טוב לפני המקום לעבודתו יותר מזה, וכיון שנדבק באילנא דמותא, ירד מכל מדרגתו, ונגרש מג"ע הארץ:
ר"ת – בכש"ט – בכתר שם טוב למר"ן הבעש"ט