כ"ז תמוז
וז"ע מחלוקת קרח, שנטל מקח רע לעצמו, וכמו שפרש"י ראה שלשלת גדולה יוצאה הימנו, שמואל שהי' שקול כנגד משה ואהרן וכו':
ופירשה מוה"ק שי', שבאמת כבר נתקדשו ישראל, והי' קרוב מאד לזמן התיקון השלם, שהוא סוד שמואל, ששקול כנגד משה ואהרן, דהיינו בלי חילוק מדרגות, בסוד שושבינין, וכיון שראה שמשה אומר שאדם אחר זולת אהרן לא יקריב לגדר שעמד בו אהרון, דהיינו בחי' המדרגות זע"ז, חשד למשה שמעכב התיקון שרוצה להחזיק בנשיאות, וז"ע עינו הטעתו, דהיינו פגם התלוי בעינים, כמו שלשלת קשור בשמים, שכל הקרוב אליו יחזק בה, וזה כל העדה כולם קדושים, כולם שמעו מפי הגבורה אנכי ולא יהי' לך, אבל הי' חסר משהו לתיקון השלם, ואלמלא לא חלק קורח הי' באמת גמר תיקונו, אבל הי' חסר משהו כנ"ל, ולכן קרה מה שקרה, ונפסק כל החבל, וירד חיים שאולה עכ"ד. ונראה פי', שבאמת קרח לא כיון מחלוקותו למשה, כי ידע שעבד נאמן הוא ואלקים יעננו בקול, ולא חלק על המורגש לעינו, אלא הרגיש בעצמו, לאמיתו, שנשלמה המלאכה, דהיינו שראה כ"ד משמרות יוצאים הימנו, ומתנבאים ברוח הקודש, סוד כ"ד בתי דינין, וכמו כן כל ישראל, לכן אמר וחשד למשה שאין זה אלא לחלוק כבוד לאהרון אחיו, ומנע אותו לעבוד לשרת, בסוד ג' קדושות ביחד, דהיינו כנ"ל, וזה סוד שלשלת גדולה משמים לארץ שנגלה לעיני הכל, אבל הי' לו להאמין למשה, שזה הי' הניסיון האחרון שהי' לו לעמוד בו, ואז תיכף הי' גמר התיקון, וכיון שלא עמד בניסיון, ולא שמע לנבואת משה, אז ירד חיים שאולה, וז"ע שטעה בדברי משה בעצמו, כי משה אמר בוקר
וידע וכו', ואת אשר יבחר בו יקריב אלי', והוא דימה שהכונה אלי', כי ידע בנפשו ששלימה היא לאמיתו בלתי לה' לבדו, אבל עינו הטעתו כנ"ל, מחמת שלא עמד בניסיון הנשלח לו בדברים האלה.
ובאמת, אם תדקדק תראה, שגם הירידה שאולה לא סִבב עליו משה אלא שלקח מקח רע לעצמו מתחילה ועד סוף, כי באמת לא הי' כאן יותר, אלא שקורח שמע מפי משה מפי הגבורה הרינה של תורה, שהי' מתגלה תמיד בעת עבודת הקטורת כדרכו, ולכן גם עתה בעת הקרבה, מיד יצא בשמחה ושירים הרנה של תורה, וזה סוד פֶה הארץ שנברא בערב שבת בין השמשות, נתגלה אז בסוד "בזאת" תדעון כי הוי'ה שלחני לעשות את כל המעשים האלה, ולא מלבי.
וז"ס ואם בריאה יברא, אם בריאה מכבר מוטב, ואם לאו יברא, ואהרן הכהן שהי' מחשבתו זכה וצלולה קבל הרנה הזאת בשמחה והתלהבות עצום, שהכיר עד כמה מתפשטת קדושת הבורא ית' שלא החסיר כל טוב מעולמו, וכל הנוראות כולם ברואים ועומדים מששת ימי בראשית, ומצפים שיגיע זמנם לשרת לשם ה' לקרב ישראל לאביהם שבשמים, אבל קרח לא הי' מחשבתו צלולה כ"כ מחמת שלא עמד בניסיון, ולכן לא הי' יכול להאמין את משה ג"כ בסוד הנ"ל, שהיא בריאת פה לארץ, ולכן תיכף באותו רגע נבלע חי באותו פה ממש, בסוד ונשבר כד על המבוע, הוא וכל רכושו הרב, ותדע כי אם שהי' מאמין לדברי משה בסוד פה הארץ בב' הצדדים שבו, א' שכבר נברא בעוה"ז עוד מששת ימי בראשית, ורק בין השמשות, ב' גילוי דעת של משה רבו שאמר שאותו פה מוכן ג"כ לבלוע אותו פתאום שלא כדרך אנשי העולם, אז הי' תיכף חוזר עכ"פ בתשובה, ולא הי' עובד עבודתו בשעת מעשה, ולא הי' מזיק לו לילך לאבדון מכל וכל, כי בעת ההקרבה לה' צריך טהרת המחשבה בזריזות נפלאה, כי המחשבה פועלת בו הרבה, ותדע מחוֹשב שלא לזמנו, או שלא במקומו פגול הוא, ותחת הקדושה תבוא טומאה תחתי', משא"כ שלא בשעת הקרבה, שאין המחשבה פוגם כ"כ, והבן מאוד, שזה הי' דוקא מדרגתו:
ר"ת – מוה"ק שי' - מורי הקדוש שיחיה