בשעה שעלו ב"י מן הים אלמלא אמרו ה' מלך לעולם ועד לא הי' שלטה בהם אומה ולשון: עי' במדרש.
ונראה הפי', דהנה משה רבינו ע"ה קבל השם בעד בני ישראל, בתחילה בסוד כה תאמר לבני ישראל אהי' שלחני אליכם, ובאמת הי' לבני ישראל
איזה הרהור דקה מן הדקה, על זה שלא בא עליהם תחילת דבר הוי' יותר בהתגלות, אבל האמת גילה דרכו אח"כ, שבא להם ההתגלות בעת מתן תורה, קרה להם אח"כ מה שקרה, וע"כ לימד להם משה רבינו לקבל את השם בקדושה נפלאה בסוד מ"ה, וכמו שקיים בעצמו ויסתר משה פניו, כי ירא מלהביט וכו', וע"כ זכה באמת לתמונת ה' יביט, והי' להם לישראל ללמד מן השם אהי' שנתגלה להם בראשונה, ומן הצניעות שהי' בו שלא הי' נגלה ממנו, אלא אור המקיף ולא א"פ, (ואולי ז"ס קול דממה דקה וכו') ובאמת זה דוקא הי' כל ועיקר ויתד של הבנין הקדוש שלאח"כ כידוע, וא"כ ע"כ אור הפנימי גדול מכל שאר המאורות, אלא מחמת קדושתו הנשגבה לא ניתן להרגשה כלל, ואלמלא למדו זאת הצניעות וזאת הקדושה בקבלת שאר המאורות, ולא עלו לראות יותר מדאי, לא הי' שלטה בהם אומה ולשון, כמו גביה משה רבינו בעצמו, שזכה בשכר זה לתמונת ה' יביט, אבל בני ישראל התאמצו לדחוק את הקץ ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד, דהיינו להביא השפע לתכלית התיקון, בסוד ימלוך, (וז"ע שמור רגלך כאשר תלך אל בית אלקים, והבן) מחמת זה, כיון שהי' שלא בזמנו קרה מה שקרה, אבל אם למדו את עצמם מתחילת דבר ה' סוד אהי' כנ"ל, ומן משה רבם, שנאמר עליו ויסתר משה פני' וכו', אז הי' להם לומר הוי' מלך לעולם ועד, דהיינו לשמור את השפע המגיע להם באותו גבול שהגיע להם, דהיינו בבחי' אור מקיף השופע ומזהיר עליהם, ומה שבא לפנימיות מעצמו, אבל לא להחזיק ולהתאמץ להביאו שם בסוד ימלוך לעולם ועד, אבל מחמת ריבוי השפע הי' גס לבם, וה"ס רצו להביא התיקון עד הסוף, ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד, והבן: