עש"ק עקב י"ט מנחם אב עטר"ת
ויהי בצאת נפשה כי מתה וכו', הענין כדאיתא, התובעת בפה יוצאת שלא בכתובה, כי אבא יש לו דיבור, והוא מפייס לאימא, כי בעודו ברחם אמו הי' נתזן מה שאימו אוכלת, כי סוד הטבור הוא נקודה חד לגו ברירו דתלגא, סוד נקודת ציון, חוטא דאתמשך לימינא, הוא סוד ג"ע לעינוגא דנשמתין, טמיר וגניז, ולצפון אתמשך, דרומז שמאלא רישא בשמיא אתתקן וכו', פומא דכל עלמא דאתתקן ברישא, דא סיני וכו'.
וכשיצא לאויר העולם כולד הזה נמוך כמת, ונותנין אש ונר לגבו לחממו, (וכשנכנסו ישראל לארץ נסתם הפתוח ונפתח הסתום, נסתם הפה שלא הי' בו הדיבור הפך מן האדם, נפתח הטבור, ומשם אוכל מה שאמו אוכלת) ע"ש בזוהר חדש שה"ש, ונראה כי אמו קראה לו בן אוני, מפני שיצא מלוכלך בדמים, וגם יצאה נפשה מקושי לידה כידוע, אבל אבי' קרא לו בנימין, מפני ששש ושמח בו, זה היום שקיויניהו, יגענוהו, מצאנוהו, והוא הי' חשוב כיד ימינו, כי הגם שברחם אמו הי' הנר דלוק על ראשו, ורואה מסוף העולם עד סופו, ומלמדין לו כל התורה כולה, ועתה בא מלאך וסטרו על פיו, מ"מ כאן יזכה, ומהדרין לי כל תלמודו, ויהי' תורתו אשר יהגה בו, ומעיקרא לא הי' תורתו, רק תורת ה', כי הי' מלמדין אותו, ועיקר שם בן ימין , מחמת צדקתו שגילה יותר מכל הצדיקים הקודמים כידוע, וכמ"ש יעקב למלאך, בשעה שנתן ידיו על הצור והתחיל הצור תוסס, אמר לו אי ברא אתה מפחידיני, אנה כולי מיני', שנאמר והי' בית יעקב אש, ואיתא במדרש רבה וישב, וזה שאמר הזוהר הנ"ל שנולד מת, אבל תיכף נותנין נר ואש לגבו לחממו, דהיינו אש דבית יעקב הוא כח בנימין צדיק התחתון, והוא חי על פני האדמה:
ר"ת – והש"י – וה' יתברך: