ז' אלול ע"ט
ידוע שרל"א אלפא ביתות פנים ואחור נארגת במלבוש העליון, שגלל כן נתחלף בא"ב אחת בין ו' לר' או נזדווגו, ומחילוף נזדעזע אותו מקום, ונעשה איזה מיעוט בנושאי כלי הוי', שסודו אהי' הוי"ה, בסוד כה אמר הוי' אהי' שלחני אליכם, ואז נעשה המילוי דכלי בההין, שבגי' קנ"א, שהוא מקוה ישראל, הוי', מושיעו בעת צרה, וכיון שנחלף כנ"ל, יצא המקרה לילה, ותיקונו, לבא במים כמצות, ואז, וטהר יומא, וטהר גברא, כי יעלה בזכות התורה והמצוה ביחד, להמשיך ארבעים סאה שלמים לאותו הכלי, שהוא המקוה דאה''י וההין, יהי' נמשך בתוכו הוי' דע"ב.
ובסוד הנ"ל, אין ארור מתדבק יותר בברוך, כי מן האור נתפשט בסוד כל המוסיף וכו', וכיון שנוקבא לא נמצא אז, הר' שהוא נוקבא דס"מ קפצה לו על הו', ואז נאמר לנחש מן האור הנ"ל ארור, דהיינו אותו ר' יתירה, שהוא יותרת הכבד, ונתקצצו רגלוהי', אבל בפעם הא' אחז משה בזנבו ונעשה למטה בכפו, ולא יותר, בסוד אלקי העברים נקרה עלינו, ויותר לא מטרחינן ליה בשום פנים שבעולם להתעסק עמו.
ותיקונו עתה הוא בדרך התורה והמצוה, דהיינו ובא במים, בגי' צ', ייחוד מ"ה דאדם ומ"ה דהוי'ה, ובזה כוחו יפה להמשיך ארבעים סאה שלמים, סוד הע"ב הראשון, ור' הנוספת נבלע במצולות ים מעצמה, בסוד שבקוה לר"ו וממילא קא נפל, וע"פ שנים עדים ימות המת, דא ס"מ המת מעקרא, כי לא הי' מתדבק
בברוך כלל, ויהודה אתה מתחילה ועד סוף, זה בסוד שושבינא דמלכא, וזה בסוד שושבינא דמטרוניתא, והבן.