רבי בנאה הוי קא מציין מערתא, כי מטא למערתא דאברהם אשכחי' לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא, אמר ליה מאי קא עבד אברהם, א"ל גאני בכנפי דשרה וקא מעייני לי ברישי', א"ל זיל אימא לי' בנאה קאי אבבא, א"ל ליעול, מידע ידוע דיצר בהאי עלמא ליכא, עייל עיין ונפק, כי מטא למערתא דאדם הראשון יצאה ב"ק ואמר נסתכלת בדמות דיוקני, בדיוקנא עצמה אל תסתכל, אמר הא בעינא לציונא מערתא, כמדת החיצונה כך מדת הפנימית.
פי' דפסק הרמב"ם המעיין בחקירה באלקיית עובר בתחילתו באל תפנו אל האלילים, אלא באם נמצא באמונה שלימה, וחקירתו אינה להעמיד אמונה שלו, אלא כמקיים מצוה בעלמא ע"ש, ולכן רבי בנאה הי' עומל בחכמת התורה בכל כחו, לידע אלקיו וליחדו בכל לבבו, ולא הי' כלל דעתו לרצון להשיגהו במחקר, אלא הי' מבקש חכמה ודעת כדי שיהי' לו אפשרות להתרחב בדרכי ה' למצוא אופן לדביקות בו ית', ולא הי' צריך אותו צדיק לשום מחקר כי תיו חיים הי' לו על מצחו, תמיד לרצון לפני ה', וז"ס הוי קא מציין מערתא, פי', אפי' בשעה שזכה לגילוי שכינה בסוד הוי' אלקי אברהם וכו' הי' כל מגמחו ל"ציין" מערתא, סוד הוי' שוכן ב"ציון", ופתאום אליעזר עבד אברהם קאי שם אאותו מערה אבבא, פי' שנתגלה בו סוד עבד זקן ביתו, המשמש תמיד לפני אברהם, ושמו כשם רבו, ולכן דיבר עמו, והוא גילה לו אותו הסוד דקא גאני בכנפי' דשרה וקמעיינא לי ברישי', פי' ולא יכנוף עוד מוריך, כי אברהם גאני דוקא שם, ורישא אתתקן על קיומי, והי' משתוקק להסתכל בו היטב אם מתיישב גן עדן במוחין, ונטל רשות ונתנו לו רשות בזה, בסוד מידע ידוע דיצר בהאי עלמא ליכא, ולכן מותר להרהר ולהסתכל, כי אי אפשר לו כלל לבא לידי הרהור, מחמת שע"כ באויר גן עדן נמצא, ותיו חיים על ראשו, ומגמתו רק לציין מערתא, ליחד מדת המערה לארכה ולרחבה לה', והי' מוכן להתדבק בו ית' בכל אופנים הן לחיים, ואפי' אם תצא נפשו בקדושת שמו הי' שש ושמח, והיא שעמדה לו שנתנו לו רשות ליעול ולהסתכל בסוד הוי' היטב.
ובאמת אלמלא העבד הנאמן שעוררו לזה, לא הי' מוכן כלל וכלל מצד עצמו לראות בתמונת ה', כי הי' ירא מלהביט אל האלקים אם העבד עוררו, ומן השמים הסכימו עמו, מטעם דיצר בהאי עלמא ליכא כנ"ל.
ומשם נתגלגל הדבר לבא למערת אדם קדמון ושם יצאה ב"ק הידוע, כי ליבו הי' נכון ובטוח בעבד הזה, ונתגנב במקומו אותו הכנעני בבית ה' צבאות, ולכן יצאה ב"ק הידוע, והי' מתחזק אח"כ אלכה נא אל מקומי הראשון, לציין מערתא בעושר ורֹב כל, אבל אמרו לו כמדת החיצונה כך מדת הפנימית, שכבר כללם וקשרם זב"ז, והבן, ושני בתים וכו' כמדת העליונה כך מדת התחתונה, ולכן באותו דרכים ושבילים שתיקן את העליונה, ילך עתה לתקן את התחתונה: סוד ותיקון הגוף כמו שכתבתי לעיל בדף הקודם.
ועיין שם בהאי אמגושא דקא חטיט שכבי להפשיט בגדיהם, ורב טובי בר מתנה אחזו בדיקנו, אבל אביי הכריחו ועזב אותו באותה פעם, אבל לשנה הבאה איקלע לאתרי', ואז תפשו בדיקנו ולא השגיח על שום דבר, עד שהי' מספרים לו את דיקני', וזה ראי' למ"ד מלך והדיוט ומלך, ולא יהי עוד כנעני בבית ה' צבאות:
ר"ת – ב"ק - בת קול: