ב' שבתות אחר שבועות עטר"ת
ענין המרכבה הקדומה, סוד המלכות, שפניה הוא, אלא שכוללת ג"כ פני' ג' חיות חג"ת עד מתי אתם פוסחים וכו', ובא למדת ת"ת אדם לשבת
בית, וכל עוד שנקבע בזה תיכף המלכות מגלית פניה של עצמה, דהיינו פני אדם והוי"ה הוא אלקים, ואז אשת חיל עטרת בעלה, למעלה מן הזכר בסוד החופה של יקר שנעשה דוקא על הנוקבא, ולא על הזכר והיא עטרת בראשו, ובזה מובן עץ הדעת טו"ר שהיא נחמד להשכין למראה להשכיל, ותאוה לעינים לטוב למאכל, והבן.
אבל באה הציווי לאדם קדמאה, שלא לאכול מעץ הנ"ל, ולא נשמר ע"כ נגרש מג"ע, כידוע, דהיינו העבודה בסוד הזכר כדי לתקן מה שקלקל, ולהחזירה כבמקומה כבתחילה, (וכל החטא הי' שלא המתין על שבת וכו').