בשבוע א' דחודש תמוז
גילי מאוד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות.
פי', שבהגלות מלאך הגואל להושיע את ישראל לאמור הן גאלתי אתכם אחרית כראשית וכו', אז ירכב לא על סוסים כדרך המלכות במרכבה כפי כבודה ושיעור הרגיל כיד המלך, אלא ירַאֶה כמו שהיא רוכב במרכבה שאינו כלל לפי כבודו, דרך משל שאין שמחה כהתרת הספיקות, וכשיותר ספק יבוא עמו שמחה רבה, ולכן כשהשי"ת רוצה להשפיע על האדם שמחה מביאו בספק ואח"כ מתיר אותו, ואז הרי הוא בשמחה כפי קושי הספק וכפי אמתיות הפתרון וחידודו, ולפעמים יקשה בענין ארוך מאוד, ויתיר לו השי"ת קצה אחד מאותו הענין שיש די בו לפרוש כמו שמלה של תקוה על כל הענין, ואז יכול תיכף לירש השמחה מכל פתרון שיגמרהו אפי' לאחר כמה שנים, כי נפתח לו פתח תקוה עכשיו, ולכן הרי הרוכב רכוב על סוס התשועה, שאותו הסוס ראוי וכדאי לשאת את רוכבו עליו, וכל זה בתשועת השכל בפתרון חידות זרות וכדומה, אבל תשועת הצדיק הוא באופן זר מאוד, שאינו דומה כלל לעניני העוה"ז, כי סוד הצדיק הוא כמ"ש נח איש צדיק בחי'
נייחא דרוחא, וא"כ אין לו שום קושיות וספיקות שהתרתם ישפיע לו שמחה, ולכן הקב"ה משפיע לו השמחה בדרך נס ופלא מן הקצה אל הקצה, ראשית יתן בקרבו תשוקה לדעת חכמה ועבדות הוי' כאחד הגדולים ומלאכים שאינו כלל בדרגא דיליה, ולכן בוער בלבבו רשפי אש התשוקה להתקשר בהשי"ת כמלאכים, ונדמה שדרך החכמה והדעת אם ישיג לאמתה אז יוכל להתקיים בחפצו הנ"ל, ובעוד שהוא בוער ומתקשה בכל מגמת לבו להגיע לדרגא זו, יופיע עלי' שכל דבר חכמה אחד שראה בפעם, (כמו שכתובה במקומו, דהיינו שהלבשת עשיה על יצירה היא בחי' עטרה בערלתה על יסוד,) ואם יסתכל היטב באותה הופעת אור, בעצם פירושו לדבר החכמה באמת, לא תואר ולא הדר לו כלל, (להיות מספיק ביאור על כללות חכמת הקבלה, כי מראה טעם לחלי אחד גם לא יספיק כל צרכו) ועכ"ז ימצא אותו השכל חן בעיני עצמו, כאלו שמע אותו בהר סיני מפי ה', ולא עוד אלא שיראהו בעליל אשר בזה השכל כל תרעין דחכמה (בסוד לבי ער שעד שם הגיע עצמות הקדושה, ומתלבש באותו תקוה הנאמנה) פתיחין לי, וממילא הוא תיכף כמלאכים משרתי אל, והוא עוזר את דבר השכל וכמעט שוכחו לגמרי, כי ליכא מתי שיזכור, והוא שש ומתפאר בגוונין דיליה (כתחש בימי משה שהוא דומה לסוד הנ"ל) והשמחה הופיע עלי' כ"כ, עד שאין כלל פנאי להסתכל במה ששמח, ובאמת תיכף מאירים עיניו כגלגלי חמה, ובכל מקום שנותן עיני' מרפא בכנפיו, והולך ורואה חכמת ה' בסוד שורשו לבד, (ונראה שז"ס קפל כל א"י תחתיו כארבע אמות) וכל תנ"ך וכל ש"ס ואגדות ומדרשות, כל פסוק ופסוק, וכל חידה וחידה, תפרוש לעיניו את שורשו ברורה כשמלה, (ולא יותר, ובשעתו הי' מורגש הסוד של הפס' ונפשינו קצה בלחם הקלוקל, וזכור זה) וא"כ היכן לבוש השמחה הזו, אם בפי' הראשון שמצא, הלא שם באמת לא הי' שום חידוד ואור, ואינו שייך כלל וכלל לאור השורש שרואה באמת אח"כ בעינים מאירות להרווחה, וידוע שכל ראש מתחזק בתחלתו, ושמה אין שום בחי' ערך לדבר הזה, ולכן אומר גילי מאוד בת ציון הריעי בת ירושלים, הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע, פי', אל תתמה על ענין הזה,
מחמת שאינו תשועת חכם אלא תשועת צדיק, ולכן הוא בשלימות גדול ששום רוח לא יזיז אותו במקומו, ובגלל כן הוא עני ורוכב על החמור, ועיר בן אתונות, פי', חמור קטן מאד שאינו ראוי כלל אפי' לרכיבתו של עני, והיתה לו התשועה לעד ולנצח נצחים, כי מה' התשועה, וסוד עני, (וז"ס לא תעשה לך פסל וכו' כי לא ראיתם כל תמונה והבן).
ובכל שבעת ימי המשתה הי' בסוד יומא קמא לא אמר להם ולא מידי, משום חולשא דאורחא, אבל האור שמש בשלימות שיהי' די להיות שורש לעד.
ועוד נראה טעמו, שהיא בחי' סוד דסוד, שהופעתו מגיע עד המורגשים ומתלבש, לא בבחי' לבוש אלא בבחי' כהדין קמצא דלבושא מיניה וביה, וא"א כלל ליגע באיזה קצה של לבוש, (בסוד של דרוש) כי באים והוא תענוג בעלמא במורגש ושמחה בלב והארת ה ... ובעיני' עומד ומזהיר יותר מאור השמש, והם .... לתחיית עלמא שהוא סוד ה.......... :