ד' מנחם אב עטרת
תלי בעולם כמלך על כסאו, גלגל בשנה כמלך במדינה, לב בנפש כמלך במלחמה.
תלי בעולם כמלך על כסאו שז"ס קודש קדשים, ופי' כמו שנאֶה למלך שלא ילך אל מקומות עבדיו ובתיהם
אלא המשרתים ועבדיו צריכים לידע מקומו, ובאים אלי' אל כבוד כסא קדשו. אבל היכן הכסא, הוא בעולם הטבעי דהיינו וכו'.
ועיקר כל הענין עש"ן הוא, כי עיקר כבודו ותפארתו של המלך היא בהיכלו השקט ושאנן יושב על כסאו, ושם היושבים ראשונה במלכות מתענגים ומתבטלים מפני קדושתו וחכמתו המשיגים להם, וכל אחד לפי השגתו, אבל שם אין שום פעולה בלבושי מלכות, רק בעצם קדושתו מתגלה עליהם, ומהללים ומרוממים בגין דאיהו רב ושליט על כולא, ומתענגים מהשגת הזיו הפנים והחכמה.
אבל במדינה, יוצא ומתגלה עליהם המלך בלבושי גאות, דהיינו לבושי מלכות המיוחדים לתכלית זה כדי להטיל אימה עליהם לעשות רצון אדוניהם בשלימות, והאמת שגם השרים ב"ב מתלוים עם כבוד מלכותו במדינה, אבל מחמת שמכירים ונחקק בדמיונם הדר זיו מלכותו מעת שרואים היו שקט ושאנן יושב על כסאו לכן אינם מתפעלים כלל מלבושי איום ונורא שרואים אותו עתה במדינה, ואדרבה הם בהשקט ובחדוה מביטים בלבושי גיאות, כי מסכימים מצד עצמם מאד לאותן לבושים, מחמת שחביב ויקר להם כבוד מלכות, והנאה להם מרוממותו המתגלה כאן.
אבל במלחמה, שם המלך מתגלה בכלי זין בחרבו ובקשתו, בסוד אשא תכלא דשצי וכלי כולא, אבל גם שם מתלוים השרים הנ"ל בני ביתו והיכל תפארתו וגם שאינם מתפעלים כלל מלבוש מלחמה שעלי', והגם שרואים הולך ומכלה את האויבים המה ג"כ בעוזרי' לפי יכלתם, ואינם מתיראים מכל מראית עינהם שרואים במלחמה הנוראה, והמה גם כאן בהשקט ובבטחה, נמצאים סמוך לכבוד מלכותו ית' וית', ואדרבה, מתנהגים כמנהג המלחמה ברומח ובקשת .... אבל גם הם בטלים ומבוטלים מהדרת ..... להם מכבר מסוד העצמות כשראו אותו ....... ולא יופעל כלל עליהם לבושי המלחמה.... , הכל בטל ומבוטל בעצמותו.
ולכן כן דרך הנשלמים, מתחילה מתדבקין בכלי זין ללחום מלחמות ה' כלפי האויבים ..... לא יראו כלל את אדוניהם זולת ..... בעת שלום כשיושב בהשקט ..... ....... אותו כלל רק בטלים מזיוו ותפארתו ........ וכשמוצא המלך לבם נכון במלחמה .... ..... מגלה כל פעולתו בנפש והנפש ...... ...... לה' לבדו, אז מכניסם למדינה בחוקי השלום דהיינו התורה ונימוסי המלך ......... רואים ומשיגים לפעמים המלך בשעת שלום ........ אבל לעתים רחוקות גם ......... בלבושי גיאות והדר ....... אימה.
וכשמוצאים חן בעיני המלך ....... שהורה אותם, אז מכניסם .......... המה תמיד מרואי פני המלך ......... בלבד ......... ומתענגים מעצמות זיוו ............ ברוח ובחכמה.
והמה השלימים שזכו להיות ................. צריכים לבא ...............
[המשך]
והטעם שהמלך רוצה להיות עמם במקומם הקודם, דהיינו במדינה ובמלחמה, ולהראות אצלם בלבושי אימה ויראה, לראות עד כמה גדל בהם כח הזכרון מעצמות כבודו וזיו החכמה ששבעו בעת מציאותם בהיכלא דמלכא, וכאן מקום ההבחנה לסדר כל ערך שר ושר לפי מעלתו בחכמה, דהיינו שניכר מעלת כל אחד ואחד כמה הי' שוה בעיני' זיו הכבוד, שהי' לפי ערך הזה נחקק במוחו ובזכרונו בעת מלחמה, ולכן כששבים משם בשלום אל היכל המלך נאמר אז יוכר בין עובד ה' ללא עבדו, דהיינו לפי ערך שלא נתפעל כלל מלבושי גיאות ואימה וכלי זין וקשרי המלחמה, ולפי ערך ששמר חוקי השרים שהם מבני היכלא והבן מאד.
וז"ס ואתתקנת למשרי עלה מלכא קדישא עילאה, וז"ס שמי עם י"ה, כי בתחילה עולים מתתא לעילא לתקן השם י"ה, דהיינו ממלחמה למדינה וממדינה לכסא הכבוד, וכן נשלם השם י"ה בסוד רישא בשמיא אתתקן ,וזה תיקון הלאוין, כי שמי עם י"ה עולה שס"ה, בסוד אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים.
ואח"כ חוזרים ויוצאים מהיכלא דמלכא למדינה ולמלחמה כדי לתקן העשין, וזה נקרא מעילא לתתא, וגלגל בשנה כמלך במדינה היא סוד וא"ו סוד הרוח סוד ז"א, ולב בנפש כמלך במלחמה
סוד ה"א סוד נוקבא, וכאן תלוי כור הבחינה לפי הצטיינות הזכרון מעת התענגם על שלחנא דמלכא, וז"ס זכרי עם ו"ה עולה רמ"ח, דהיינו תיקון רמ"ח מצות עשה, ואז מסתלקים לאדונהם ומלכם בראשם במנוחה לנצחיות
[המשך]
וז"ע תלוי העולם כמלך על כסאו, וגלגל בשנה כמלך במדינה, ולב בנפש כמלך במלחמה, פי' שזה לא יתכן כלל להעלות על הדעת ח"ו אשר הבורא במלאכתו אשר עשה, חסרה ממלאכתו איזה בחי' מלאכה שצריך להשלמה מידו או מידי בריותיו, כי לא חסרה ממלאכתו מלאכה לא החסיר ולא העדיף, והוא בצביונו ובקומתו בתכלית חוק ההשלמה אשר רק מקווה לה, וז"ס אין כל חדש תחת השמש, והיא שמורה בכל וערוכה מראש, כי הבורא לא נבדל כלל ממלאכתו בעת שבראם, כי כל הקירות והמימות והרקיעים לא יבדילוה ולא ירחיקוה כלל, וז"ס מה הי' העולם חסר מנוחה, בא שבת בא מנוחה, והיכן המנוחה מרומז, על כרחך בסוד ויכל אלקים מלאכתו, פי' שחסרון בעצמה הוא השלמה הגנוזה, ומתגלה ע"י, (כמו שמתוקה שנת העובד, סוד הרגשת תענוג מעבודה בשעתה, והרגשת תענוג הגם שאינו עושה כלום דהיינו נפישה ושביתה).
וז"ע שכבר העולם בתכלית קדושתו מקודש בלי חסרון כלל, אלא בחי' החסרון הוא בסוד עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו, מפני שנמצא עולמות וזמנים שהנפשות בהם אינם ענין לעצמם, אלא בסוד הכנה, בסוד מי שטרח בע"ש יאכל בשבת.
ובאמת מוכן ונמצא אותן ג' קדושות שהם תכלית גמר התיקון, קבועים וקימים בעולם הטבעי הזה, כי
באמת הטבע אינה מרחק את האלקית והקדושה, אלא אדרבא כאן נמצא וכאן הי', אלא צריך להזדמן אותן ג' קדושות באחת, כמו כה"ג שהוא נפש קדוש מכל ישראל, ביוה"כ שהיא זמן קדוש מכל השנה, בבית קדש הקדשים שהיא מקום קדוש מכל העולם, ואז הקול קדוש מתגלה ומדבר אליו, סוד הקדוש של ברכת הדיוט דוקא, דהיינו סוד הגיון השם בן ד' באותיותיו דוקא בטבע הקדושה, שכבר נמצאת מוכן בזה המצב, והוא כמו מחכה לו שיבא, וז"ס לא בשמים היא, אלא בטבע הארץ ודרכיה, בסוד הזדמנות ג' קדושות דעש"ן כאחת ועי' לעיל ד'.