אמר ראב"ע הריני כבן ע' שנה ולא זכיתי (שלא זכה רואין כאן שלא ....) לשמונים שנה והבן. וכו', פי' כי ז' אלפי שני הוי עלמא, ואח"כ ייתחדש עלמא, ובחי' זו נקרא אלף השמיני, ובפרטיות, ימי שנותינו בהם ע' שנה ובגבורות שמונים שנה, דהיינו בסוד אלף הח', וז"ע ששת ימי המעשה ושבת, דהיינו עליות העולמות עד מזל ונקה, ואח"כ מנחה דשבתא סוד עת רצון, דהיינו עלי' אל מזל ונוצר חסד כידוע, ששם לילה כיום יאיר, ולא יום ולא לילה וז"ש שאמר ראב"ע הריני כבן ע' שנה וזכה להשיג כל המדרגות של העולם, בסוד שתא אלפי שני וחד חרוב, וכל האורות המתגלים בהם אור הגאולה ואור מתן תורה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, כי נאמר בעצם היום הזה
יצאו בני ישראל, דהיינו בעצומו של יום, אבל בלילה לא שמע ולא השיג עוד, עד שדרשה בן זומא למען תזכור וכו' כל ימי חייך אלו הלילות דהיינו בחי' אלף הח'.
כי בששים שנה הזכרים פועלים לפי מצות הנקיבה ופקודתה עליהם, ובשבעים שנה סוד השבת הנקיבה פועלת לפי ענינם של הזכרים, כי עדיין רשימת הזכר בה, אלא שניכרת ממשלתה ובעלה נתעטר בה בסוד עטרת יסוד, והבן, אבל בשמונים שנה אלף הח', היא פועלת לפי בחינת עצמה, דהיינו הב"ן חוזר בסוד ס"ג, ושם ג"כ מושג בחי' הנ"ל בסוד כל ימי חייך, דהיינו הנצחי המתקיים לעד ולעולמי עולמים, וזה דוקא לפי דרש בן זומא, בסוד היראה כידוע, דהיינו שהאור של הגאולה יותעלה דוקא באמרו בלילה, כיון שיוכר תוקף שלימות שבה, בסוד חי הוי' אלקיך אשר הוציאך מכל הארצות ומארץ מצרים, שאז יהי' הזכות כ"כ גדול שלא יהי' יצויר שום פגם בהזכירו מידת לילה, בסוד ואין שכחה לפני כסא כבודיך: