באדר עטר"ת
לשם יחוד וכו', מצה זו שאנו אוכלים על שום מ"ה, (אולי הפי' שרואים ... לזכות להתתקן בסוד שם מ"ה, וכמו שמפרש והולך).
אולי (אפשר לעיין) הפי', דאיתא בזוהר ויאמר אלקים יהי אור, בימינא, אח"כ כשנתקיים ויהי אור ברזא דשמאלא, ואח"כ כשמשתלם בסוד השמאל, וירא אלקים את האור כי טוב, גם אמרו, אור זרוע היינו זרוע ובא תמיד, פי', כשמגיע השפע להתחתון מקבלו בשמאל שלו, וע"כ נקרא תיכף זרוע לו, והבן, עד שמגיע לוירא אלקים את האור כי טוב, ואח"כ חוזר חלילה, וכן תמיד, ונראה שז"ע והוכן בחסד כסאו, דהיינו ויאמ"ר ויה"י ויר"א כנ"ל, וזה וירא הוא בסוד מ"ה המתקן, וזה סוד בעל הגדה על שום שגרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמ"ה, כי אותו הרשע שהשעה משחקת לו, הולך ומתגבר נגד הצדיק, בסוד שבע יפול צדיק וקם, דהיינו שבע פעמים כידוע, ועד שם השעה משחקת לו, ע"כ זדון לבו משיאו להאחז בשער הנו"ן אבל שם מפלתו לעולמית, וז"ע ורשע באחת וכו', כי כשמגיע שם נמחק לגמרי, ולא יוכר מקומו עוד, כי השי"ת בעצמו בכבודו כביכול נגלה להציל לישראל, בסוד אני ולא ע"י שליח, וז"ע ג"כ להבין מ"ש שהאורות מתגברים על הכלים, ובוקעים המצח ומתגלים בסוד תפילין דמארי עלמא, ודו"ק היטב, (ובזה אפשר להבין ענין שבירת מ"ק ועיין ודו"ק באופן חדש) (חידוש נפלא שצריך עיון גדול).
- ר"ת – מ"ק - מלכין קדמאין
עד שבא אור המ"ה ותיקנם, דהיינו ביציאה ממצרים אמר אלקים יהי אור, וזה גרם לישראל אח"כ לצאת ממצרים, אבל לא יכלו להתמהמה, פי' לקבלם בסוד מ"ה מחמת שקבלו האורות בחפזון, ולא בהדרגה, וזה גרם ויהי אור, שקבלו משמאל, ולא יכלו להתמ"המ"ה, ונגנז האור וחזרו להשתלם במ"ט ימי ספירה, וביום הנו"ן הוא יומא תליתאי ירחא תליתאי קבלו התורה, סוד וירא אלקים את האור כי טוב, כי ספירות מ"ה, ברורים מקליפות, וע"כ היו חירות ממלאך המות, וזהו שאוכלים בפסח מצה.