(בי"ב תמוז עטרת אתחדש אור הפ' דצדיק נושע, עני ורוכב על החמור, לזכר עולם יהי' צדיק)
וע"כ דברנו מרדל"א סוד עתיק, וז"ת שלו סוד עתיק יומין המתפשט ופועל באצילות לעלמא דאתי, ע"י תיקוני אריכא דאנפין, ופרצוף הרם והנשגב הזה הוא סתום מאד בסוד והצנע לכת עם הוי' אלקיך, שכן קבלנו איש מפי איש שאסור להסתכל שם זולת בשעות הידועים ומוכשרות לזה, וע"פ אופנים מיוחדים, וזו הקבלה הגיע לנו עד מפי משה, מפי הגבורה, בסוד תורה קבל משה מסיני וכו'. והעובר את פי' הוי' לא יצלח, וז"ס לא דרכי דרכיכם כי האדם חושב לעשות טוב מכאן ולהלאה, אבל דרך הוי' שאין דבר ריקן ובטל נמצא, וכל רע חוזר לטוב, כיתרון האור מתוך החשך, ולילה כאור תהי', ולכן אותו הזמן שנאמר על שכינתו ית' זה שבתי הבית מעט, אינו ח"ו זמן ביטול, אלא ג"כ בסוד ענני במרחב יה ובכלל כן רווח סוד שם מ"ה החדש, שסוד אדם השלם הכולל כל שמהן, ומכאן מתחיל תיקון הגוף, סוד עבדא בהפקירא ניחא, ולא רצה לקבל עליו עול תורה, ולא עוד אלא שרצה להתפאר במדרגה למעלה מבן המלך, וכן לא יעשה לעולם, בסוד אני הוי' לא שניתי, אלא כשיתוקן הגוף אז יתוקן ג"כ בחי' עבד, אבל עומד תמיד למטה במדרגה לפני הבן תורה, וכשיושלם בזה יושלם כל תיקונו.
יב' תמוז, ואע"ג שבעלותו לעולמות האלו נשלם בחי' הנ"ל, ועבד יוצא בו לחירות עולם, אבל כיון שנקבעים לו עוד עולמות שנאמרו בהם לא תעבוד עמו עבודת עבד לא הוי נשלם, ועוד שחסר בחי' זווגא דלא פסיק שהי' בעתו להחיות העולמות, וכל זה תלוי בהכרה קבועה בו לחבב הבן תורה אלף אלפי אלפים ע"ג העבד הנרצה, בסוד ודוד עבדי נשיא להם לעולם, ואפרים גם יהי' לו ממשלה רבה, אך בעצת דוד דהוא העיקר, וסרה קנאת יהודה מעל אפרים, וכשיוברר זה לכל, אז יותן הממשלה לאפרים, ואפרים לא יקנא את יהודה, כי יודע היטב מעלתו עליו, והבן.
וזה טעם דגדול אין לו גאות על בני יהודה והבן, ענין העגלים בדן ובבית אל התחיל מירבעם עבד שלמה, ונשא יד כשלמה, ולסוף עשה אותו מעשה, ולכן כל אריכות הזה, לתקן אותו העבד שלא יפרוץ.
והנה עד חזקי' לא הי' חולה שנתרפא, אלא חיים ומתים, וז"ע כמ"ש בנבואת ישעי'ה, הנה בן נולד לנו וכו' למרבה המשרה וכו'. ושאמרו שנבואתו על חזקיהו המלך סוד בן הילוד, וז"ש חז"ל שראוי הי' להיות משיח, אלא שאין דורו זכאין לכך, והבן מאד, אבל תיקון ופרסום גדול נעשה בעולם, בחי' רופא חולים, שהחוטא לא הי' צריך למות בעונו, אלא נחלה מעט ושב ורפא לו.
וז"ע פרצוף א"א, דהיינו סוד תיקון עולם האצילות, שפסקה המיתה מהכלים דעולם התוהו, והבן, וטועמי' חיים זכו אלא שמתנהג בב' בחי'. א', בחי' דידי' סוד הטבה גמורה שכל רע הוחזר תיכף לטוב, ואין כאן שום רע כלל, אלא הכל טוב וחסד בתכלית השלימות, אבל משום תיקון העולם שצריך להראות משפט לזכך את הדורות שיהי' ראויין לגילוי דידי' בתמידות, שבגלל זה התלבש בענפיו סוד אבא ואמא ברא וברתא, שע"י מראה משפט, וידו פשוטה לקבל שבים, אבל העיקר שבאצילות הוא עצמו, ומה שפועל ע"י ענפיו הוא כמו חולי הבא במקרה, ושב ורפא לו, וחוזר לקביעותו, וז"ע שאמרו באידרא אי תקרב לגביה לא אשתכח לבר מבוצינא בלחודוי, כי או"א וזו"נ הגם שנראה שמשתלשלין זמ"ז, מ"מ אינם רק אלא בבחי' הנהגה, אבל בעצם כולם הם ענפי א"א בלחודוי, והבן.
ולכן ב' סוגים בתיקוניו, א' תיקוני עצמו, פי' סוד גילוי הנהגתו, כל הבחינות מהגברת החסד על הדין דוקא, סוד יתרון האור מתוך החושך.
וסוג הב' השייך להוצאת ענפי', שהוא עומד וקיים בסוד השורש אליהם, כנ"ל בסוג הא' נחשב תיקונים כתרא ע"ג מוחא סתימאה, וגילוי שערות דרישא, ודיקנא, וחוטמא, ומצחא. בסוג הב' ג' רישין.
הנה עד ענין מ"ה וב"ן שנתגלו לא הי' בחי' עבודה מתוקנת בעולם, אלא או בסוד הכנה דהיינו עולמות לאין קץ התלוים בא"ק, או בדרך קבול שכר סוד נצחיות, דהיינו אורות זיו הפנים דא"ק אח"פ, ולכן מאצילות ולהלן הוא סוד היום לעשותם, דהיינו מ"ה מתקן הב"ן, ותכלית תיקונם נמצא בסוד עתיק, ששמה מחוברין בתכלית השלימות, ולכן מעתיק ולמעלה אין שם מקום עבודה אלא קבול שכר סוד הנצחיות, ועתיק הוא מציאות שבאמצע אותן ב' העולמות מעולם העבודה לעולם הנצחי, לכן הוא מעביר כל פעולה נגמרת ומתעלה למקומו הוא מעביר וקובע בעולם הנצחי, ועתיק בעצמו סודו מלכות דא"ק שה"ס הרחמים.