איתא בסוף התיקונים אמר ר"א אמאי קדמאין הוו חיין יומין סגיאין, כגון אדם נח, ומאברהם ואילך הוו מתמעטין בשני, א"ל ברי ריבוי שני ואריכו דיומין אינון מא"א, ומיעוטא דיומין ושני מז"א, ובג"ד אתמר באברהם אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה' זעירא עי' הפ' באב"א ע"ש. האדם כשנברא לא היתה בו זוהמא כלל, ולא הי' לו אלא להעלות העולמות למדרגה עליונה עי"ש, פי', כמ"ש אמאי לא נמשכה מלכות של בית שאול, מפני שלא הי' בו שום דופי, כי לא ניתנה התורה למלאכי שרת, כי כלום קנאה יש ביניהם וכו', והי' עלינו להשיג הקדושה הבאה אליו בהתגברות גדול בדרך יום השבת, פי', כמ"ש שנשמתו מזווג אב"א יצא, דהיינו אמא אוזיפת מאנאה לברתא, וז"א מזדווג עמה בהיכל או"א, וזהו כשירדו למקומם הוי ממש אב"א, ולכן הבהמות שהי' בזמן דורות הללו היו נחשבים להם כמדרגות בני אדם עתה, וז"ס אנו כחמורים ולא כחמורים של ר' פנחס בן יאיר וע"ש, המעשה בסופו, שהי' מאיר באמת ע"ש, והטעם שתיקון האדם אז היתה בסוד ע"ך להשיג הקדושה הגדולה, והבהמות הי' להם לעבוד האדם ולטרוח בסוד התרי"ג, וזה הי' תיקון ז"א, פי' דומה מעט למ"ש בדורמיטא, שאע"פ שאמרו שנסתלקו מוחי ז"א, באמת לא נסתלקו, רק נעשה ועלה למ"נ בסוד או"א ע"ש, כי זה בחי' אה"ר ויוד דורות שלו, כי לא נעשה אז ההבדל בין אור וחושך, וע"כ הי' באמת גם הבהמות במעלה גדולה, בסוד משיח בן יוסף, והבן, ולכן חיו ימים ארוכים, כי מדרגתם בסוד א"א כנ"ל עד ימי נח, שהוא הי' בחי' אחרת בחי' ניחא דרוחא, וגם הוא ויוד דורות שלו חיו ימים ארוכים, כי עדיין הי' מדרגתם בסוד א"א, אלא במדרגה ב' והוא ג"כ לא הי' להתתקן, כי סוף כל סוף שתה מן היין וכו'
לאחר כל אלה נלקח דרך אברהם שאי אפשר עוד לתקן ברוב ההארה, אלא צריך הטורח, בסוד אלמלי לא דלאי לך חספא לא משתכחת מרגניתא תחותה, ולא צריכותא אלא לדמי, ולחזי זוזי ממאן נקיט, ומשני הכא במאי עסקינין דנקיט מתרויהו ולא ידע ממאן מדעתיה וממאן בעל כרחי', בסוד חייב אדם לבסומי עד דלא ידע וכו', ואז נסדרו ההארות תחת ז"א, כמדרגות הבהמות שבדורות הראשונים, והוטל עליהם הטורח של תרי"ג מצוות, ונקצרו הימים בסוד מיעוטא דיומי ושני מז"א כנ"ל.
ובא וראה אשר בדורות הראשונים לא הי' חילוק בין ישראל לעמים, ועל הכל הוטל ז' מצות דב"נ, וכולם הי' שוים, וזה ג"כ נמשך ממה שהיו בחי' שלהם במדרגת ע"ק וא"א, אבל כשבא אברהם, אז נעשה ההבדל בין עובד ה' ללא עבדו, וכל הגוים כקליפות נחשבים אליו, ולא עוד שגם בבחי' עצמו הי' צריך להתפרש ממנו אותן הרשעים גמורים, ישמעאל ועשיו וערב רב, והגם שישמעאל עשה תשובה לבסוף, מ"מ בניו חזרו לסורן, עי' מעשה של נאדות נפוחים שהפקיע כריסן של הולכי בגלות ע"ש, וכל זה הטעם מפני שהגיע השעה שנאמר עלי' ויבדל אלקים בין האור וחשך, ונתגלו תולדות שמים וארץ אשר בה' בראם בה' זעירא, ולכן נעשה היום קצר והמלאכה מרובה לתקנו בסוד התרי"ג, ומיעוטא דשני ויומין מז"א, והכל יודעים בשביל מי נזרע השדה, ולכן הבהמות ירדו למדרגה שפלה למאד מחמת האדם שירד שנקצרו ימיו, ומקנא מאוד למיעוטא דיומין, וזה נקרא זווג זו"נ במקומם האמיתי, סוד הוי' קודם לאדני', והבן. וז"ע הלל מחייב את העניים שנתבררו ויוצאים ע"י כיציאת עשיו הרשע וישמעאל מאבות.
ונראה הפי' בדרך המוסר, שר"א הי' מתמרמר אמאי קדמאין הוי חיין יומין סגיאין, פי', שאמת שמדת הדין קודם לגלות מדת הרחמים, וצריך להנות מיגיע כפיו, אבל אמאי אשתבד ונארך הזמן כ"כ, ומי יודע כמה נשאר עוד בחיים להיות עובד בסוד הרחמים, כי אה"ר לא השאיר לדוד כי אם חלק קטן משנותיו, ומוטב היה שיהי' זמן חיים בעוה"ז בסוד התיקון, יותר מבעולם התוהו, וזה ומנחם לו אבי', אריכו דיומין, ארוך מא"א, שעד שהגעת לעולם התיקון הי' צריך לתקן את המוחין, שהם בסוד א"א, וצריך אריכו דיומין ע"ז.
אבל עתה בסוד התיקון, צריך להמשיך האור לכלים, והוא תיקון הכלים, סוד ה' זעירא, לא צריך כ"כ אריכו דיומין ושני, כי תיקונו בסוד הקנאה על הקוצר, והמיעוט וזתב"ז ולכן נקרא בסוד מ"ה החדש, וז"ס מיעוטא דיומין ושני מז"א.
ובזה תבין מש"כ בחלום אדבר בו, במראה אליו אתודע, לא כן עבדי משה, כי בכל ביתי נאמן הוא, פי' טרם שזוכה לאתפשטותא דמשה בדרא דילי' אז הוא בבחי' בחלום אדבר בו, במראה אלי' אתוודע, דהיינו בבחי' אספקלריא דלא נהרא, אבל כשזוכה לאתפשטותא דמשה בדרא דילי', אז נאמר לו בכל ביתי נאמן הוא, בסוד לא זזו משם עד שנעשו אוהבים זל"ז, בסוד זכה נעשה לו ס"מ חיים, כי טוב מאוד לזוכים, והוא נאמן ואיהו אמונה שלימה, בסוד אמן של ברכה ושל קדיש וקדושה, שגדול העונה יותר מן המברך, והבן מאד, וז"ס שאמר ר"א נאמן עלי הדיין, סוד קבלת שכר על הפרישה, והבן, בשיעור קומה' כי איהו במדתי' ואיהי בקומתה.