((שנת תרע"ט)
לעניות
דעתי, חיות הקודש הם מלאכי יצירה[1]
(עי' זוהר לך לך צז; משפטים יא), ובזה אפשר להבין שבלב ימין שורה המלך שבחיות, הוא
האריה[2]
המתפשט במדות אהוי'[3] בכל החיות
של אדם, ובחלל השמאלי שורה לנגדו מלך שבבהמות, הוא השור וחילותיו, בוורידי הכבד[4],
בסוד 'נמשל כבהמות נדמו' (תהלים מט, כא). ובחסרון אור הכבד נתאספו הבהמות למלכם,
והלב מהרהר באכילה ושתיה כדרך וחשק הבהמות, ואז עובר פחד גדול לכל החיות שלא יהיו
נכנעים ושבורים בכח השור הצועק ברוב כחו ודורס את החיות, ורוצים להדבק למלכם האריה
השורה בחלל הימין של הלב, אבל כבר נרמסים ברגלי השור ואין להם כח לעלות.
[5]אז בא השועל
שהוא הפיקח שבחיות, ועמו ג' מאות משלים להתרצות לפני האריה מלכם להתגבר על השור
(פירוש, שכל כחו של הבהמות הוא מחמת המשל שרצה המאציל שיתגלה הנמשל הנצחי על ידו,
בסוד הרב המגלה לתלמיד אור השכל שלו על ידי משל, וזה סוד 'נמשל כבהמות'[6]),
אבל כשמתעוררים לקום, אומר להם השועל כבר שכחתי מאה, פירוש, שרואה שאין ההתעוררות
כלפי הנמשל אלא כלפי המשל תחת רגלי השור. ואז אומרים החיות נהיה מסתפקים בב' מאות,
דהיינו ב' שלישים עליונים שלמעלה מטבור. אבל באמצע הדרך, פירוש בשעת אכילה ושתיה,
אומר הפקח שבחיות כבר שכחתי מאה הב', דהיינו שכבר גבר הזוהמא ושלט גם למעלה מטבור,
דהיינו בחג"ת שלו, והמה כל כך נרמסים לרגלי השור, עד שמסתפקים בשליש עליון
שהוא חב"ד שלו. אבל בגמר הדרך, לאחר שנתמלא בטנו, אומר הפקח שבחיות, כבר
שכחתי מאה הג', וארי נוהם מקופה של בשר, ו'שמנת עבית כשית ותשכח' וגו'[7],
והרי כל הקומה טבוע בזוהמת המשל הבהמי בכח השור, ואז וכו'.
ואולי
סוד ג' מאות הוא...[8]
וענין
שכחת המשלים, פירוש ש'בטן רשעים תחסר'[9]
כח הנפש האלקית, סוד משל הקדמוני, עד שנדמה לו המשל לדבר עצמיות, ואור הנמשל הסובב
עליו נשכח ממנו לגמרי.
אבל
'צדיק אוכל לשובע נפשו' (משלי יג, כה), ובאמת אור הנמשל סובב עליו תמיד בדְפִיקוּ בָּתַר
דְפִיקוּ (-בדפיקה אחר דפיקה), ומזכיר אותו להתחזק בנמשל מתוך המשל עצמו, נמצא
אדרבה, שאינו ממלא הבטן רשעים אלא מחסר אותם בסוד 'יפול וקם'[10],
שגורם אור גדול לנפשו שמתענגת ממלחמה זו, וזה הפקח שבחיות שמזכירו תמיד בדפיקו בתר
דפיקו את אור הנמשל המקיף עליו, הוא בעצמו סוד המזווג נשמה לנפש ביחודא שלים, וזה
'תַּעֲלָא בְעִידָּנֵיהּ סָגִיד
לֵיהּ'[11],
דהיינו כח החב"ד מתחזקים ומאירים על ידי בחי' חג"ת, דהיינו החיות
כנ"ל, ונושאים את הכסא[12],
ותחתונים למעלה, והשעיר לחטאת[13],
ו'לכל בני ישראל היה אור במושבותם'[14]
(שמות י, כג), דהיינו במקום הישוב שהוא מחזה ולמטה, סוד ע' חסדים לע' נפש[15]
בני ישראל הבאים מצרימה, ואז יוצאים ביד רמה בעצם היום (שמות יד, ח).
*
ונראה
לי שכבר נתקשר חב"ד לחג"ת, שעל כן מיעוט השגה ימציא הרגש צער ויסורין
ללב המרגיש[16], וכל
המצטער עם וכו' זוכה ורואה בנחמת וכו'[17],
לכן גם שלימות השגה מוליד רווחה ושמחה רבה בלב בסוד קורת רוח, אבל יותר אין מתפשט
פעולת חב"ד, וזה סוד בחזה אסתימת[18],
לכן עד שם מגיע פעולת אימא ולא יותר, והטעם, כי משם צריך להתחיל פרצוף נוקבא שלו,
ולכן ממקום הזה ראשית בניינה, דהיינו דוקא מאחורי חזה. ובהשלמת בניינה תקבל מפנים
החזה, כי כל פעולה מתגלית בחזקה ובשלימות רק בסיום.
ואפשר
שנשמה מן הבריאה בסוד כסא הכבוד מחצבתה, על כן מיעוטה רע[19],
פירוש, שרע אינו פועל לה טוב לעולם אלא ממעיט אותה בצער גדול. ורוח מן היצירה, שעל
כן חציו רע וחציו טוב, דהיינו שנהנית מן הרע כמו מן הטוב בסוד 'לב חכם' ו'לב כסיל'
(קהלת י, ב). ונפש בסוד עשיה שרובו רע, דהיינו שגדולתה ומילויה רק רע ומיעוטה טוב,
שטוב ממעט אותה בצער גדול.
ובסוד
עלית המדרגה אפשר לנפש לירש סוד הרוח בעצמותה, ואז גם הנפש מתמלאת ומתענגת בטוב
כמו ברע, וזה דוקא בעליות העולמות דשבת, ואז רוח רובו טוב, והרע ממעיט אותו בסוד
'אוהבי ה' שנאו רע' (תהלים צז, י) ו'טובתן של רשעים' וכו'[20].
ואז הנשמה מטוהרת מן הרע לגמרי ואינה מרגישה כלל אפילו מציאותו, בסוד 'עוד מעט
ואין רשע התבוננת על מקומו ואיננה' (תהלים לז, י) בסוד 'כל אורחות ה' חסד ואמת'
(תהלים כה, י).
[1]במאמר
בכי"ק מבאר
שיצר טוב ויצר רע נקראים יצר, משום שסודם מלאכים העומדים ביצירה.
[2]
יחזקאל
א, י: "פני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאול", ובחגיגה יג, ב:
"מלך שבחיות ארי, מלך שבבהמות שור".
[3]
אולי
צ"ל יה"ו, עי' הסולם בראשית-א אות פ' שזוהי מידת אריה שהוא דכר.
[4]
להבנת
דבריו עי' במאמר פה בסופו, שבאדם יש ג' בחינות כנגד חב"ד חג"ת נה"י
שהם מח לב כבד, "והנה מח לב המה קודם הפרסה, והמה בסוד מים עליונים השמחים
בעבודתם, פירוש, שהשפע אלקות בא להם בשמחה בסוד השגה ורצון. אבל הכבד שכולה דם
החיוני הוא למטה מפרסה, על כן סודה מים התחתונים המתעצבים בעבודה, פירוש שלא נמצא
לה כלי להשגה ורצון, כי 'לא יחפוץ הכסיל בתבונה' (משלי יח, ב)". ומבאר שם
שלעת תיקון, תמלא הארץ דעה והקדושה תתפשט גם למקום הנה"י.
[5]
דבריו
מכאן ואילך הם ע"פ משל המובא בבראשית רבה עח, ז וז"ל ע"פ התרגום:
"'וישא יעקב את עיניו וירא' וגו' (בראשית לג, א). אמר ר' לוי, האריה כעס על
הבהמה והחיה, אמרו, מי ילך ויפייס אותו. אמר להם השועל, בואו עמי, כי אני יודע שלש
מאות משלים ואני אפייס אותו. אמרו לו, נלך עמך. הלך מעט ועמד לו. שאלו אותו, מה
זה? אמר להם, שכחתי מאה. אמרו לו, יש במאתיים גם להביא ברכה. הלך מעט ועמד לו,
שאלו אותו, מה זה? אמר להם, שכחתי עוד מאה. אמרו לו, אף במאה יש להביא ברכה. כיון
שהגיעו לשם אמר, שכחתי הכל. אלא כל אחד ואחד יפייס על נפשו. כך יעקב אבינו, רבי יהודה
בר סימון אמר יש בי כח לערוך תפילה, ר' לוי אמר יש בי כח לערוך מלחמה, וכיון דמטא
'ויחץ את הילדים' וגו', אמר כל איש איש שזכותו תעמוד לו".
[6]
בהמשך
המאמר מכנה רבינו את המשל בשם "משל הקדמוני" וזאת ע"פ שמואל א' כד,
יד: "כאשר יאמר משל הקדמוני", ועי' במאמר עד ובמאמרים נוספים שאת הצרות
ויסורין וחשכות שיש בעולם מכנה רבינו בשם "משל" או "משל
הקדמוני" כדי שעל ידן יבא הגילוי. ולבחינת המשל מכנה רבינו כאן בחינת שור.
[7]
דברים
לב, טו: "וישמן ישרון ויבעט, שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור
ישעתו".
[8]
רבינו
לא השלים המשפט.
[9]
משלי
יג, כה: "וּבֶטֶן רְשָׁעִים
תֶּחְסָר", ומשמע שרבינו דורש ש'בטן רשעים תֵּחָסֵר'. עי'
כן להלן וכן במאמרי הסולם ב' מאמר קצט.
[10]
משלי
כד, טז: "כי שבע יפול צדיק וקם".
[11]
מגילה
טז, ב. שועל, אם תראה שעתו מצלחת לו – תשתחווה אליו. ע"פ רש"י.
[12]
ג'
הבחינות חב"ד חג"ת נה"י הם כנגד בינה ז"א ומלכות וג' עולמות
בריאה יצירה ועשיה וג' האורות נשמה רוח ונפש, הכסא הוא בעולם הבריאה, החיות בעולם
היצירה, והמושב בעולם העשיה.
[13]עי' הסולם פרשת צו אות מ: "חטאת - דהיינו החטאים,
מגבירים את קו השמאל על הימין, ומכבים זה את זה והמלכות לא תוכל לעלות לז"א.
וע"י קרבן חטאת - מתתקן קו השמאל להכלל בימין, והמלכות יכולה לעלות
לז"א".
[14]
עי'
במאמרי הסולם ב' מאמר סח שזהו כאשר בני ישראל מתוקנים באופן שהכלב שהוא בחינת
ה'אני' שלהם, לא יחרץ לשונו.
[15]
בשער
הפסוקים פרשת שמיני: "היות בני ישראל שבעים נפש... כי מספר אורות החסדים
המגולים, הם ע'. לפי ששני החסדים דחסד וגבורה ושליש העליון דחסד שבת"ת עד
החזה, הם אורות מכוסים תוך יסוד דאימא. וב' שלישים תחתונים דחסד שבת"ת ושתי
חסדים דנצח והוד הם אורות מגולים. וכל חסד מהם הוא הוי"ה אחת, שמספרה
כ"ו. נמצא שג' הויו"ת פחות שליש הם מגולים, ושליש הוי"ה הם שמנה
אורות, נמצא שהם ע' אורות מגולים, כמספר ע' נפש".
[16]
השגה
שייכת למח שהוא חב"ד, והרגשה ללב שהוא חג"ת. עי' מאמר פה.
[17]
תענית
יא, א: "כל המצער עצמו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת
צבור".
[18]
מובא
פעמים רבות (כגון עץ חיים שער ט' פרק ב; תע"ס חלק ז' אות נ), שמסך בינה (שהיא
אימא) מלביש עד החזה דז"א.
[19]
עץ
חיים שער מח פרק ג: "הנה בעולם אצילות של הקדושה, הטוב מרובה על האצילות של
הטומאה ואינם מעורבים כלל הקדושה עם הטומאה. ובעולם הבריאה הקדושה מרובה על הטומאה
של הקליפה דבריאה, אמנם הם מעורבים יחד. וביצירה הוא מחצה על מחצה וגם הם מעורבים
יחד טוב ורע. ובעשיה הקליפה מרובה על העשיה של טהרה וגם הם מעורבים יחד".
[20]
נזיר
כג, ב: "אמר רבי יוחנן, כל טובתן של רשעים אינה
אלא רעה אצל צדיקים".