תוכן

((שנת תרע"ט)

לעניות דעתי, חיות הקודש הם מלאכי יצירה[1] (עי' זוהר לך לך צז; משפטים יא), ובזה אפשר להבין שבלב ימין שורה המלך שבחיות, הוא האריה[2] המתפשט במדות אהוי'[3] בכל החיות של אדם, ובחלל השמאלי שורה לנגדו מלך שבבהמות, הוא השור וחילותיו, בוורידי הכבד[4], בסוד 'נמשל כבהמות נדמו' (תהלים מט, כא). ובחסרון אור הכבד נתאספו הבהמות למלכם, והלב מהרהר באכילה ושתיה כדרך וחשק הבהמות, ואז עובר פחד גדול לכל החיות שלא יהיו נכנעים ושבורים בכח השור הצועק ברוב כחו ודורס את החיות, ורוצים להדבק למלכם האריה השורה בחלל הימין של הלב, אבל כבר נרמסים ברגלי השור ואין להם כח לעלות.

[5]אז בא השועל שהוא הפיקח שבחיות, ועמו ג' מאות משלים להתרצות לפני האריה מלכם להתגבר על השור (פירוש, שכל כחו של הבהמות הוא מחמת המשל שרצה המאציל שיתגלה הנמשל הנצחי על ידו, בסוד הרב המגלה לתלמיד אור השכל שלו על ידי משל, וזה סוד 'נמשל כבהמות'[6]), אבל כשמתעוררים לקום, אומר להם השועל כבר שכחתי מאה, פירוש, שרואה שאין ההתעוררות כלפי הנמשל אלא כלפי המשל תחת רגלי השור. ואז אומרים החיות נהיה מסתפקים בב' מאות, דהיינו ב' שלישים עליונים שלמעלה מטבור. אבל באמצע הדרך, פירוש בשעת אכילה ושתיה, אומר הפקח שבחיות כבר שכחתי מאה הב', דהיינו שכבר גבר הזוהמא ושלט גם למעלה מטבור, דהיינו בחג"ת שלו, והמה כל כך נרמסים לרגלי השור, עד שמסתפקים בשליש עליון שהוא חב"ד שלו. אבל בגמר הדרך, לאחר שנתמלא בטנו, אומר הפקח שבחיות, כבר שכחתי מאה הג', וארי נוהם מקופה של בשר, ו'שמנת עבית כשית ותשכח' וגו'[7], והרי כל הקומה טבוע בזוהמת המשל הבהמי בכח השור, ואז וכו'.

ואולי סוד ג' מאות הוא...[8]

וענין שכחת המשלים, פירוש ש'בטן רשעים תחסר'[9] כח הנפש האלקית, סוד משל הקדמוני, עד שנדמה לו המשל לדבר עצמיות, ואור הנמשל הסובב עליו נשכח ממנו לגמרי.

אבל 'צדיק אוכל לשובע נפשו' (משלי יג, כה), ובאמת אור הנמשל סובב עליו תמיד בדְפִיקוּ בָּתַר דְפִיקוּ (-בדפיקה אחר דפיקה), ומזכיר אותו להתחזק בנמשל מתוך המשל עצמו, נמצא אדרבה, שאינו ממלא הבטן רשעים אלא מחסר אותם בסוד 'יפול וקם'[10], שגורם אור גדול לנפשו שמתענגת ממלחמה זו, וזה הפקח שבחיות שמזכירו תמיד בדפיקו בתר דפיקו את אור הנמשל המקיף עליו, הוא בעצמו סוד המזווג נשמה לנפש ביחודא שלים, וזה 'תַּעֲלָא בְעִידָּנֵיהּ סָגִיד לֵיהּ'[11], דהיינו כח החב"ד מתחזקים ומאירים על ידי בחי' חג"ת, דהיינו החיות כנ"ל, ונושאים את הכסא[12], ותחתונים למעלה, והשעיר לחטאת[13], ו'לכל בני ישראל היה אור במושבותם'[14] (שמות י, כג), דהיינו במקום הישוב שהוא מחזה ולמטה, סוד ע' חסדים לע' נפש[15] בני ישראל הבאים מצרימה, ואז יוצאים ביד רמה בעצם היום (שמות יד, ח).

*

ונראה לי שכבר נתקשר חב"ד לחג"ת, שעל כן מיעוט השגה ימציא הרגש צער ויסורין ללב המרגיש[16], וכל המצטער עם וכו' זוכה ורואה בנחמת וכו'[17], לכן גם שלימות השגה מוליד רווחה ושמחה רבה בלב בסוד קורת רוח, אבל יותר אין מתפשט פעולת חב"ד, וזה סוד בחזה אסתימת[18], לכן עד שם מגיע פעולת אימא ולא יותר, והטעם, כי משם צריך להתחיל פרצוף נוקבא שלו, ולכן ממקום הזה ראשית בניינה, דהיינו דוקא מאחורי חזה. ובהשלמת בניינה תקבל מפנים החזה, כי כל פעולה מתגלית בחזקה ובשלימות רק בסיום.

ואפשר שנשמה מן הבריאה בסוד כסא הכבוד מחצבתה, על כן מיעוטה רע[19], פירוש, שרע אינו פועל לה טוב לעולם אלא ממעיט אותה בצער גדול. ורוח מן היצירה, שעל כן חציו רע וחציו טוב, דהיינו שנהנית מן הרע כמו מן הטוב בסוד 'לב חכם' ו'לב כסיל' (קהלת י, ב). ונפש בסוד עשיה שרובו רע, דהיינו שגדולתה ומילויה רק רע ומיעוטה טוב, שטוב ממעט אותה בצער גדול.

ובסוד עלית המדרגה אפשר לנפש לירש סוד הרוח בעצמותה, ואז גם הנפש מתמלאת ומתענגת בטוב כמו ברע, וזה דוקא בעליות העולמות דשבת, ואז רוח רובו טוב, והרע ממעיט אותו בסוד 'אוהבי ה' שנאו רע' (תהלים צז, י) ו'טובתן של רשעים' וכו'[20]. ואז הנשמה מטוהרת מן הרע לגמרי ואינה מרגישה כלל אפילו מציאותו, בסוד 'עוד מעט ואין רשע התבוננת על מקומו ואיננה' (תהלים לז, י) בסוד 'כל אורחות ה' חסד ואמת' (תהלים כה, י).