תוכן

עבודה ומנוחה בעולם שנה נפש

סוד שֵׁירוּתָא וְסִיוּמָא (-תחילה וסיום) הוא בחינת קו ורשימו.

ובעולם: שיתא אלפי שני - ראשית, וחד חרוב בחינת עולם שכולו שבת - בחינת אחרית. וכן בשנה: ששת ימי המעשה - ראשית, ושבת בסוד אחרית. ובנפש: הוא זכר ונקבה, שזכר הוא בבחינת הראשית, דהיינו בבחינת 'מי שטרח בערב שבת', והנוקבא סודה אחרית, דהיינו 'יאכל בשבת' (עבודה זרה ג, א).

ובכללות נמצא: פועל, וזמן פעולה, ומקום פעולה, דהיינו: הזכר, ביומין דחול, ובעודו בחיי הבלו הוא העולם הזה. שסוד בחינת פעולה היא מה שאין קביעות לאורות אלא בבחינת רצוא ושוב, ואין שום דבר נמשך לטובה בלי אתערותא דלתתא.

וזה סוד ג' שינויים, שינוי מעשה שינוי השם שינוי מקום שנקבעים בנצחיות, וכשמגיעים הדברים לנוקבא, אז הכל נקבע בסוד המנוחה, דהיינו שנשאר כל ההמשכות האורות בקביעות, ואין צורך לעמול יותר, ו'נוצר תאנה יאכל פריה' (משלי כז, יח).

וזמן המנוחה הוא ביום שבת או ביום שכולו שבת, ומקום המנוחה הוא בעולם הבא, דהיינו לאחר פטירתו ממקום הזה הגשמי לעולמו הנועד לו, עולם הנשמות.

והבן, שכל בחינת החיים הנמשכין לו להאדם בעולם הזה, הוא מסוד הטרחא והעמל בהמשכות האורות ע"י הכנות הנמסרות לו, והוא חי כל כך כל זמן שמצוי לו עוד להכין ולתקן, וכשמשלים הכנותיו מגיע לנוקבא בסוד השלימות הקביעות הנצחיות.

בקיצור: סוד החיים הוא בבחינת רצוא ושוב, ופטירתו לעולמו היא בסוד קביעות המאורות כיתד שלא תמוט בסוד נצחי.