מעלת
יום השבת, שבו הברכה והקדושה לתקן כל ימות החול. ואף על גב שלפי הראות צריך להיות
התיקון תלוי בימי העבודה ולא ביום השביתה שהבורא לא פעל מאומה, והנה לכאורה כל תיקון לעבודה צריך.
אלא
באמת אין כח הבורא מתראה בשלימות זולת בהעלמה, כי בהבטל כח ההעלמה מן העולם, מיד
מתגלה השלימות מעצמו. כמו הזורק מטהו כלפי מעלה, הרי מטהו עולה בהיות כח הזורק
מדובק בו, ולכן כל משך העליה מיוחס לכח הזורק, וגם חוזק כח הזורק מתגלה בזמן ההוא,
מה שאין כן במשך חזרתו למטה אינו מיוחס כח הזורק בנפילה כלל, כי מעצמו שב לשורשו
בלי כל עזר. בערך הזה, בכל ההעלמות נראה פעולות הבורא. מה שאין כן בשובו אל
השלימות, אינו צריך לשום פעולה וכח, כי בהנטל כח המונע, מעצמו שב לשורשו
ולשלימותו.
וזה
סוד 'וישבות ביום השביעי וגו' כי בו שבת מכל מלאכתו' וגו' (בראשית
ב, ב-ג).
דהיינו, שביום זה הוסר כח פעולת הבורא מהעולם, אשר בכל משך ימי המעשה היה הולך
ופועל להציב אותו בצורתו כמו שהוא, וביום השביעי לא פעל שום כח, אלא הניחו, כמו שכתוב
(שמות לג, כג) 'והסירותי את כפי',
וממילא מוטבע כח השלימות דוקא ביום הזה, שלא יפעול כח העלמה כאן, והבן.