תוכן

קידוש לבנה, עניינה וזמנה[1]

ענין ז' שלמים של קידוש לבנה, שנוהגים דוקא לחכות לז' שלמים וגם למוצאי שבת קודש, ולא כמו שיש נוהגים שבאם חל מוצאי שבת קודש באמצע הז' ימים אז מקדשים את הלבנה, או כשמלאו לה ז' ימים מעת לעת אין מחכים למוצאי שבת קודש.

והענין הוא, כי הלבנה היא מלכות שנקראת שביעית, שהוא סוד שבי-הוא, דהיינו בשעה שהשבת מתמלאת מששת ימי המעשה שנקראים הוא, אומרת השבת בי-הוא, שהוא הוא סוד חמה, ובי הוא סוד לבנה המקבלת מהחמה כל אור שבה, ולֵית לָהּ מִגַרְמָהּ וְלָא מִידִי (זוהר ויחי אות תתכט).

אמנם יש בה שתי בחינות שנקראות שבת וחודש, משום שהמלכות בעצמותה נבחנת גם כן לד' בחינות הנודעות – חו"ב ותו"מ, אשר ג' בחינות הראשונות חכמה בינה ת"ת, הוא סוד שבת, שהן שלשת הסעודות המכונות ונרמזות בתורה הקדושה בג' פעמים היום, אכן בחי"ד שבה היא סוד מוצאי שבת קודש או חודש שאינה נכללת בסוד היום כנ"ל, כי לילה הוא ולא יום.

ואין להקשות, הלא הסעודה הראשונה של שבת קודש גם היא לילה, ואיך נקראת בתורה הקדושה היום? אולם ליל שבת הוא סוד 'והיה יום אחד הוא יִוָדַע לה', לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור' (זכריה יד, ז), מה שאין כן לילה דמוצאי שבת קודש הרי הוא חושך עדיין ולא אור.

ולפיכך הורו לנו חכמינו ז"ל בתורה שבעל פה (שבת קיט, ב) לסדר שלחן גם במוצאי שבת קודש, כדי לתקן גם חושך ולילה הזה הנשאר עדיין בלי תיקון, והוא הנקרא מלוה מלכה כנודע, המפרנס ומשלים לאותו עצם לוז, שה"ס בחי"ד הנ"ל שאינה מקבלת כלום מג' סעודות דשבת כמבואר. אמנם בחי"ד זאת הולכת ומשתלמת בסוד 'חדש היום', שזה סוד קידוש החודש שישראל מקדשי לזמנים (ביצה יז, א), דהיינו להאי שארית הנ"ל שאינה מתפרנסת מסעודת השבת כאמור.

ועל כן אפילו הכהן הגדול מאחיו, שאין בקדושה עליונה למעלה ממנו, דעל כן מוזהר ועומד שלא להטמא לשום מת מקרוביו, מזהיר לו הכתוב (ויקרא כא, ב-ג) 'כי אם לשארו הקרוב אליו לה יטמא'. והבן עם הנ"ל, אשר כל קדושה עליונה משבת באה, ומתוך שהאי עצם לוז, דהיינו בחינה ד' הנקראת 'שארו' שאינה מקבלת מסעודת שבת, ולפיכך אין הכהן הגדול נפטר מלטמא בה.

וסוד התיקון שבקידוש החודש הוא אמנם נמשך מהשבת והארותיה, שהוא סוד 'נתקשה משה, עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא כמין מטבע של אש ואמר לו כזה ראה וקדש'. פירוש, כי משה נתקשה מאד, כי לא יכול לקדשה, מחמת שכל כוחו של משה הוא סוד שבת, כי בשבת ניתנה תורה (שבת פו, ב), ועל כן לא מצא תיקון לשארית הזאת בכל אורות התורה הקדושה, משום שאין שארית הזאת ניזונית מכל זה כמבואר, ועל כן נתקשה משה.

ומה עשה הקדוש ברוך הוא? נטלה וצר בה צורה בתוך צורה כמין מטבע של אש, שהצורה הטבועה בה מצד זה אינה דומה להצורה שמצד השני, על דרך שאמרו ז"ל (בבא קמא צז, ב) במטבע של אברהם אבינו ע"ה, אשר זקן וזקנה מצד אחד, שהוא סוד בחינה ב' ומידת הרחמים, ובחור ובתולה מצד אחד, שהוא סוד בחינה ד' ומדת הדין הקשה, מלשון 'בתולה ואיש לא ידעה' (בראשית כד, טז), וב' צורות הללו נשתתפו יחד, באופן שבעת שהקדוש ברוך הוא רוצה להמשיך שם תיקון דאורות השבת על ידי עבודת הצדיקים, הנה הקדוש ברוך הוא מראה להם להצדיקים אותה הצורה שנמשכת מג' בחינות הראשונות דמלכות, דהיינו המכונה אצלנו בחינה ב', אשר אותה אפשר לצדיקים לקדשה עם אורות דשבת כנ"ל.

וזה סוד מטבע של אש שהראה לו הקב"ה למשה ואמר לו 'כזה ראה', כלומר, אל תהפוך להסתכל בה מעבר השני, 'וקדש' כלומר שתוכל עתה לקדשה, כי בעבר הזה יש לה ההכנה לקבל הקדושה העליונה מג' היום הנ"ל, אשר בדרך זה ישראל מקדשי לזמנים לאט לאט, עד שמצטרף שיעור השלם ומספיק לגמר התיקון. 'ושארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב' (צפניה ג, יג), 'ובלע המות לנצח' (ישעיה כה, ח), 'ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ' (זכריה יג, ב).

והנך רואה בעליל, שכדי לקדשה כהלכתה ע"פ הנ"ל, הנה מתחילה צריכים לשבעה מעת לעת שלימים, שהוא סוד הגילוי דהארות השבת, שסוף סוף אין לה שום הזנה ותיקון רק מסוד השבת, שהוא סוד הכתוב 'והיה שבעת ימים תחת אמו' (ויקרא כב, כז), ואחר זה אנו מדייקים בהזמן שיהיה דוקא במוצאי יום מנוחה, שהוא סוד הלילה שעוד לא נהפך ליום, סעודה רביעית, רגל רביעית, אשר באופן זה נמצאים לנו ב' הצורות בהמטבע של אש, שאז מוכנת לנו לקדש אותה כנ"ל.