תוכן

קכב) הפסוק הזה נראה כפל, כי לכל קוראיו, ולכל אשר יקראוהו באמת, נראה הכל אחד. ולמה אמר תחלה קוראיו, בלשון הוה, ואח"כ יקראוהו בלשון עתיד, ואם הם חלוקים כן, הול"ל ולכל אשר יקראהו באמת. והענין: כי לא כל האנשים שוין, כי יש אנשים חסידים, אשר טרם יקראו ויתפללו, יודע הש"י שכוונתן לקראו, ויענה אותן תחלה. ויש אנשים אחרים שאינם במדרגה הזאת, אבל כאשר צועקים, והם בעת תפלתם, עונה אותם. וז"ש, עוד הם מדברים ואני אשמע. וז"ש, קרוב ה' לכל קוראיו, (לכל אשר יקראהו באמת) פי': כי לאותם שכבר קראו אותו, הוא קרוב להם, ועונה אותם, ואינו מקפיד אם ראוים אם לאו, כי קרוב ה' לכולם, בין שיהיו ראוים בין שאינם ראוים. אבל יש גם בחי' שניה, והוא, כי גם קרוב הוא להם טרם שיקראוהו, רק שהם רוצים לקרוא אותו, ועדיין לא קראוהו, הוא קרוב להם. וז"ש לכל אשר יקראוהו, פי': גם קרוב לכל אשר יקראוהו בעתיד, אך צריך בזה תנאי, והוא שצריך שיקראוהו באמת. אבל כת ראשונה שהם לכל קוראיו, אע"פ שאינם באמת, ואינם ראוים, עכ"ז הוא קרוב להם, אחר שכבר קוראים אותו. לכן לא נאמר ולכל וגו', כי הם כתות חלוקות במציאותם ובתנאים זה מזה.