תוכן

טו) ולא די זה, אלא אף מן הכתר עצמו דז"א, היא מקבלת עתה הארה, כי בחי' הקידוש, הם סוד המוחין, הנקרא קדש כנזכר. אבל בחינת היין, רומזת אל הארת הכתר, והטעם הוא, כי הנה מהכתר דז"א עד החזה, מקום עמידתה, יש ז"ס, והם כחב"ד ח"ג, ושליש העליון דת"ת, הרי הם ז"ס. וכל א' כלולה מי', הם ע', כמנין יין. ונמצא, כי בחי' היין, היא הארה המגעת אליה מז"א, מן הספירה שלא עלתה היא עד כתר, והוא מן הכתר עד החזה כנזכר. והרי כי סוד היין, רומז אל הארת הכתר, משא"כ בקידוש, שאין בו רמז רק אל המוחים הנקרא קדש כנ"ל. והנה נתבאר ענין בחינת המעשה, שהיא להמשיך מא"פ של המוחין ושל הכתר דז"א, בחינת א"פ אל המוחין ואל כתר דנוקבא.