תוכן

צדיקים מייחדים דרך תורה ודרך יסורים

עת עתים, הם סוד החילופין המתגלגלים בעולם, על דרך שביאר הקהלת י"ד עתים לטובה וי"ד עתים לרעה. ותדע, בכל מקום שנזכר לשון עת עתי עתים בתנ"ך, המה מראים על סוד החילופין האלו איך 'אלו ואלו דברי אלקים חיים'. ועל דרך שפרשו חז"ל על הכתוב (ישעיה ס, כב) 'אני ה' בעתה אחישנה', ואמרו (סנהדרין צח, א) 'זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה'. פירוש, כי יש שני דרכים לבא לפני המלך מלכי המלכים, כמו שאמר רבי יוחנן בן זכאי 'ולא עוד, אלא שיש לפני שני דרכים, ואיני יודע באיזו דרך מוליכים אותי, אחד לגיהנם ואחד לגן עדן'. כלומר, שדרך אחד הוא דרך הצדיקים ובעלי מעשים טובים, דהיינו דרך התורה, שהמקיימים זוכים לקרבת אלקים כפי מדרגת צדקתם. ויש כנגדו דרך של דינים ויסורין קשים ומרים, אשר הבלתי מקיימים את התורה, מחויבין לעבור את כל הדרך הארוך ומר הזה עד שזוכים לדביקותו ית' בסוד הכתוב (שמואל ב' יד, יד) 'ולא ידח ממנו נידח', ועל דרך שאמרו ז"ל (סנהדרין צז, ב) 'הקב"ה מעמיד עליהם מלך כהמן ובעל כרחם מחזירם למוטב', ודרך זו נקראת דרך של גיהנם. והוא סוד הי"ד עתים לרעה שהשי"ת הכינם ביחוד בשביל הרשעים שיזכו על ידי דינים ויסורין הללו להתקרב ולבא לפניו.

אכן יש צדיקים בעלי מדרגה גדולה אשר דורכים על שני הדרכים כאחד, דהיינו שבאים 'בכל עת אל הקודש'. וזה סוד שאמרו ז"ל (ע"פ ברכות יז, ב) 'צדיקים ניזונים בזרוע', דהיינו במדת הדין. וזה סוד שאיתא בספרים הקדושים (זוהר פנחס אות קלח ועוד) אשר גם הצדיקים עוברים דרך הגיהנם, אלא שיוצאים תכף בלי שיהוי זמן, דהיינו גם כן בסוד הדרך של י"ד העתים לרעה ודרך הגיהנם.

וזה סוד הכתוב גבי השעיר לעזאזל שיוליכו אותו ביד איש עתי המדברה (ויקרא טז, כא), כי על כן כחו יפה לישא את עוונות בית ישראל, ועל כן שליח הזה מוכרח להיות איש עתי, שיהיה כלול מהי"ד עתים לרעה גם כן, שידע איך להמתיקם, והבן.

וזה שבכה רבי יוחנן בן זכאי לפני מיתתו, כמו שביאר לתלמידיו, אשר ידע בעליל שמוכן לבא לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא סוד מיתת נשיקה. וזהו שאמר, 'אם לפני מלך בשר ודם מוליכים וכו' ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים', כלומר, שאי אפשר לבא להתקרבות אמיתי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה זולת על ידי ב' הדרכים יחד, דהיינו כנ"ל, והוא עוד לא ידע באיזו דרך מוליכים אותו. כלומר, שלא השיג עוד את הי"ד עתים לרעה, וא"כ עדיין הוא חסר כנ"ל. אמנם זהו שהשיג אחר כך בשעת מיתתו, שזה סוד מיתת צדיקים. והבן, שאין החכם שמח אלא בריבוי הידיעה ואין החכם בוכה אלא במיעוט הידיעה.