תוכן

קצז) הכונה היא, כי ר' אלעזר פירש, דמוסר אביך הוא קב"ה, דהיינו ת"ת ישראל. ותורת אמך, היינו כנסת ישראל, דהיינו בינה. שישראל היה כנוס בתוכה, והוציאתו לחוץ, ולפיכך נקראת כנסת ישראל. וישראל זה, הוא תורה שבכתב, דתורה היתה בכתב, דהיינו בינה דנקראת כתב, וממנה יצא לחוץ. ומשום הכי קאמר תורת אמך, דתורה מאם העליונה דהיינו בינה יצתה, ומייתי ראיה, דכתיב להבין אמרי בינה. אלמא אמרות התורה הם מבינה ומשום הכי לא פריש דאביך היינו חכמה, משום דסבירא ליה דאורייתא מבינה לחוד נפקא, ולא מחכמה כדאמר ר' יוסי לקמן, הילכך אביך היינו ת"ת ישראל, ולא חכמה. ור' יהודה סבר, דמתרוייהו אתכליל ודאי, כדקאמר איהו גופיה לקמן, הילכך מוסר אביך דא היא חכמה, מה שנכללה התורה מחכמה. ותורת אמך, מה שנכללה התורה מבינה, כי משניהם נכללה. ומשום דלא סבירא ליה דנפקת אורייתא דהיינו ישראל. מבינה, משום הכי לא קרי לבינה כנסת ישראל, אלא בינה לחוד.