תוכן

קצג) נמצינו למדין, דעומקא עלאה היינו בינה, בסוד היוד שבה. וכן עמיקא דכולא יקרא בסוד, מצד יוד שבה. וזמ"ש בסוף פרשת צו, והכא מעמיקא דכולא, דכתיב כי עשית פלא, פלא כמה דכתיב, ויקרא שמו פלא, והא אתמר. ופלא היינו נתיב לא ידעו עיט, כדאיתא בפרשת בלק. הנה שעמיקא דכולא תיקרא בבחינת הנתיב שבה. ובפרשת בהעלותך בדף ק"נ ע"א, וז"ל, ר' אחא אמר בשעתא דעמיקא דכולא נהיר, נהירן בנחלא, ונחלא נגיד באורח מישר, לאשקאה כלא. כדין כתיב בהעלות, בגין דהא מעמקא דכלא נפקי. בהעלות, דאתי מסטרא עלאה דעמיקא דכלא דאקרי מחשבה, וכלא חד מלה, וכדין כנ"י אתברכא, וברכאן משתכחי בכולהו עלמין עכ"ל. ביאור הדברים: דסתימא דכולא היינו מוחא סתימאה, והיא חכמה קדומה, וכאשר תאיר בבינה אורותיה, והם השש קצוות הנעלמים בה, והם הנקראים נהירין. ויורדין ממנה לבינה, ומן בינה נגיד בארח מישר, להשקות השש קצוות התחתונות, בסדר נכון וישר, בסוד יהו"ה ישר. ולא הוה"י מהופך, שהוא תגבורת הדין, אז יקרא בהעלותך, כי ממקום עליון נמשכין ויוצאין שש קצוות עליונות, להאיר בתחתונות, מחכמה לבינה, ומבינה להם. ואין הבינה משמשת אלא מעבר לבד, וזמ"ש, בגין דהא מעומקא דכלא נפקי, שהוא החכמה בסוד הנתיב שבה, ולא מהנתיב התחתון שבתוך הבינה, אלא מהנתיב העליון הנובע מיין דכורין. ולכן חזר ואמר, מסטרא עלאה דעמיקא דכלא, דאקרי מחשבה. עוד אפשר דמסטרא עלאה היינו מוחא סתימאה, המשפיעה לחכמה שניה, שהוא אבא, ומשם לאימא, שהיא נחלא דנהיר נהירין בה כדלעיל. ואמר דאקרי מחשבה, בסוד המוח היורד משם לנתיב, והנה מקום המחשבה הוא המוח, ולפיכך אקרי מחשבה.