תוכן

קעט) ודע, כי בינה תקרא עמיקא דנהרא, בסוף פרשת ויקרא. ועומקא עלאה, בפרשת ויחי, ובפרשת בשלח. ועמיקתא דכולא, בפרשת ויחי ובפרשת צו ובפרשת אמור ובפרשת בהעלותך. ועמיקא דכלא, בפרשת ויחי. ובפרשת בשלח, ובפרשת צו, ובפרשת אמור ובפרשת ואתחנן. ובפרשת חקת, ובפרשת ואתחנן. והכל בסוד השביל שבה, אם כח הזכרות ואם כח הנקבות. כי כח הזכרות שבה יקרא עמיקא עלאה, וזמ"ש בפרשת בשלח, בדף ס"ג ע"ב, וז"ל, אמר ר' חזקיה, כד עתיקא סתימאה דכל סתימין, בעי לזמנא ברכאן לעלמין, אשרי כולא ואכליל כולא בהאי עמיקא עלאה, ומהכא שאיב ואתנגיד בירא דנחלין ומבועין אתנגידו מניה, ומשתקיין מניה כו', עכ"ל. הנה, דבירא דנחלין ומבועין אתנגידו מניה דהיינו בינה, שאיב ואתנגיד מעומקא עלאה, דהיינו ההוא שביל דקיק דנחית בגווה. וכן אמרו בפרשת ויחי בדף רכ"ט ע"א, וז"ל, ר' יהודה פתח ואמר, אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים, האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי, צלותא דבר נש דאתכוון בה, איהי לעילא לעומקא עלאה, דמתמן נגדי כל ברכאן וכל חירו, ומתמן נפקי לקיימא כלא, ועל דא יתיר יוד, בגין דלא פסיק יוד מאתר דא לעלמין. ובגין דא כתיב, היושבי בשמים: אחיד לעילא ברזא דחכמתא עלאה. ואחיד לתתא, דיתיב על כרסיא דאבהן, יתיב על כרסיא דאקרי שמים, ובג"כ היושבי בשמים כתיב כו', עכ"ל.