תוכן

קעו) הכונה היא, כי האדם בתפלתו, צריך שיעלה מחשבתו, עד מקום השקאת עמיקא דבירא, שהוא נגיד ונפיק לז"א, וזה ע"י השביל העליון הנכנס בעומק הבינה, והוא נקודת ציון העליונה שבבינה, ושביל זה, הוא קוץ התחתון של יוד, כי יש לה שלשה קוצות: האחד נקרא רישא, והשני גזעא, והשלישי הדק והתחתון שבילא, והם רישא וגזעא ושבילא, האמורים בפרשת בלק בדף ר"ג ע"ב, וז"ל, דהא רזא דיליה מראש צורים איהו, ואתייחד ברישא ובגזעא ושבילא, יי': דא רישא עלאה, אוירא דסלקא. אלהינו: דא גזעא, דאתמר גזע ישי. יי': דא שבילא דלתתא. ועל רזא דא אתייחד ביה כדקא יאות כו', עכ"ל. ושביל זה, הוא סוד ושבילך במים רבים, שהוא סוד זווג חכמה ובינה, כדאיתא בפרשת בראשית והוא דעת עליון, הנכנס בנקודת ציון שבה, ונקודת ציון תקרא נתיב לא ידעו עיט, והשביל או הנתיב הנכנס שם יקרא דעת. והוא פטר כל רחם, וכדכתיבנא.