תוכן

קסג) ואמנם ענין התפשטות הבינה עד הוד הוא, כי ברדתם מאת פני החכמה, ויתבא רביעא על בנין, בסוד מ"ם סתומה, מגיעין שוקיה עד שוקי ז"א, ויונקין מהם, ואז תקרא תבונה: בן ובת, ו"ה, כנזכר באדרא זוטא. והבן כל זה, והיינו דקרי להו נטיען, וקאמר ואשקי כל אינון נטיען, ומכל מקום אין שפע, שבאם עצמה עושה כי אם מוח אחד. ואח"כ נמשך עוד מוח שני, מן החכמה לבינה, ומשם לז"א. ולפיכך אמר, אתמשך וגם זה על ידי חקיקה, שנחקקה החכמה כעין זכר ונקבה, וקבלה הבינה מוח זה, ומשם לז"א, ולפיכך חזר ואמר, ההוא אחרא ההוא נהירו דאתמשכא מיניה, לומר שאעפ"י ששני מוחות אלו באים לו מן הבינה, אינם דומים זל"ז, כי הראשון מהבינה עצמה, בסוד החלב שבה. והשני מצד החכמה עצמה, דאתמשכא מינה לבינה, ומשם לו.