תוכן

קלח) הנה מבואר דע"ק שם כולל לשלשה ראשים העליונים, וכאשר ירצה לפרטם בפרט, הנה יקרא לחכמא עלאה עתיקא סתימאה, על שם מוחא סתימאה. ולכתרא עלאה ע"ק סתימא דכל סתימין. אי נמי ע"ק סבא דסבין. ולראש העליון, יקרא רישא דלא אתידע. וקאמר, דכי היכי דעתיקא אשתכח בתלת רישין: רישא דלא אתידע, וכתרא עלאה, ומוחא סתימאה, הכי כולהו בוצינין אשתכחו בתלת: חב"ד, חג"ת, נה"י. ולפי שדעת כלול מחכמה ובינה, ות"ת מחסד וגבורה, ויסוד מכולם, ונמצאו שנים שנים לבד, לזה אמר, שגם עתיקא אתרשים בתרין. דאע"ג דאשתכח בשלשה, מ"מ, כללא דעתיקא, בתרין הוא, דההוא רישא דלא אתידע כליל לון תרוייהו, ובכתר אתכליל מוחא סתימאה, כי רישא תליתאה, דהוא האי מוחא סתימאה, אינו אלא תיקוני עתיקא, אבל כללא דעתיקא, בתרין הוא בלחוד. והכי תנינן באדרא זוטא בדף רפ"ח ע"ב, וז"ל, תקונא דע"ק אתתקן בתקונא חד, כללא דכל תקונין, והיא חכמה עלאה סתימאה, כללא דכל שאר, והאי אקרי עדן עלאה, סתימא דכל סתימין, והוא מוחא דע"ק כו', והאי רצון אתפשט לתתא בדיקנא. עד ההוא אתר דמתישבא בדיקנא ואקרי חסד עלאה, ובהאי רצון כד אתגליא. מסתכלין מארי דדינא, ומתכפיין, עכ"ל.