תוכן

קכא) והא דאמרינן באדרא רבא וזוטא, דמנהירו דחוורא דגלגלתא, ירתי צדיקיא לעלמא דאתי, ת' עלמין דכסופין, דכתיב ארץ ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, ההוא עולם התחיה קאמר, וכדאמר בתר הכי נמי, דמטלא דנטיף מיניה, יתערון בה מיתיא לעלמא דאתי. וקרא נמי דייקא, דקאמר וישקול אברהם לעפרון, דהיינו לאותם שוכני עפר, כדאיתא במדרש הנעלם וקאמר התם, דמאתים על התורה, ומאתים על שמוסרין עצמן על קידוש ה' בכל יום. והענין הוא, כי בתורה זוכים למאתים, והם: חכמה, ובינה. כל אחת כלולה מעשר, ועשר מעשר, הרי מאתים. והם ב' אותיות ראשונות שבשם י"ה, כי עסקו בעץ החיים, דהיינו חכמה ובינה, בן י"ה. וכאשר מוסרין עצמן על קידוש ה' בפסוק שמע ישראל, ומיחדים חתן וכלה, והיינו קידוש אחד שהחתן מקדש הכלה שנקראת שם, כד"א ויעש דוד שם. וכשהוא מוסר עצמו נחשב כמת, ובנשמתו נעשה הזווג מים נקבות, ובגופו מתרצה סטרא אחרא, ואינו נכנס להפריד בין חתן וכלה. וזהו סוד ענין י' הרוגי מלוכה. ונמצא שהוא מזווג שתי אותיות אחרונות של שם, וזוכה למאתים עולמות. ובתורה מזווג שתי אותיות ראשונות, כי התורה בן י"ה, והוא המזווג חכמה ובינה, כדאיתא בתיקונין. והנה שם בן ארבע, ארבע אותיותיו ארבע מאות, ומילויו עשר, הרי ת"י.