תוכן

קכ) ואמנם היות בכל קוץ ת"י נימין, ובכל נימא ת"י עלמין, וכל עלמא ת"ך עיבר, הנה מצינו שני חשבונות אלו לשני בתי ישראל, בית ראשון ת"י, ובית שני ת"ך. ואין ספק. כי היות מנין הנימין ת"י כמנין קדוש, ובנזיר נאמר קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו, יורה, כי הנזיר עולה למקום גבוה, ידמה לעליון, ומצינו בנזיר שני פעמים קדוש, כנגד הנימין, וכנגד העולמות היוצאין מנימין אלו. ואמנם טעם למנין זה הוא, כי כמו ששלשה מוחין תחתונים כלולין במוח זה, כן ל"ב נתיבות דבמוחא תתאה כלולין בו, ונמשכין על ידי נימין אלו, לנימין דז"א, ועל ידי כך מתפשט מוחיה לל"ב שבילין, כדאיתא באדרא רבא. והנה כל קוץ מאלו, כלול מל"ב נתיבות, וכל נתיב אחד כלול מי"ס, הרי ש"ך. והם הם ש"ך ניצוצות דבטש בוצינא דקרדינותא, כדאיתא בריש פרקין. והם י"ש עולמות, שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק, כי נתיב, מהם לא ידעו עיט.