תוכן

קיא) והנני מפרש שאר המאמר, דאי אצטריך עייל ההוא קלא לנוקבא דפומא: הנה ברוחא דפומא דז"א, מתלבשי נביאי מהימני, כדאיתא באדרא רבא. והנה כאשר יגיע קולם באזניו, יכנס לנקב הפה, ומגלה סודו אל עבדיו הנביאים להרע או להטיב. מההוא קלא כולא: כי הכל תלוי בקול המגיע לאזנים, שהרי נמשך לעינים ולחוטם ולפה. מההוא קלא עייל בכל גופא ואתרגיש מניה: כבר ידעת, כי גופא הוא המכריע בין דין לרחמים, וכפי הקול כן תהיה הכרעתו, אם לטוב אם לרע. נמצא, שהכל תלוי בקול התחתון כשמגיע לאוזן ז"א, אם טוב ואם רע, לכן ראוי שישמור לשונו מנבלות הפה ומלשון הרע, כי הקול עולה באזני ז"א.