תוכן

צה) ויום שני מכח המלכות הוא, שהוא חד מעצי הלבנון דההוא אפריון, וביום זה שהוא מכח התכלת שהוא המלכות, אצטבע בשאר גוונין תכלת זו, כי שם הראתה גווניה השלשה, על ידי יום שני. וקא מפרש כיצד אצטבעו, וקאמר, דסומק איהו דיליה מיומא תנינא ממש, כעין גוון אשא, כי יום שני זה, הוציא בו האפריון בגוונא דאשא עלאה, והיא הגבורה. כי על ידה נעשה, כדאיתא בפרשת תרומה. ונמצא שתכלת זה לא נתגלה גוונו, עד שהוציא ממנו יום שני על ידי הגבורה, וביום שני זה נתגלה גוון הגבורה, שהיה נעלם במלכות, והוא גוון סומק, וירית גוון דהבא מאימא עלאה, אשר שם הזהב. והיא הנקראת גם כן אלהים, אלהים חיים. דכולא גוונא חדא, שזו גבורה עלאה, וזו גבורה תתאה. אלא שזה זהב, בסוד היין המשמח. וזה בסוד היין המשכר. ויונקת היא התחתונה מהעליונה, דהא מסטרא דאימא נפיק גבורה כנודע.