תוכן

צד) וענין שתי דמעות אלו הוא, כי הדינין נחלקים לשתי חלוקות: אם מצד הקדושה, וזאת סומקא. ואם מצד הקליפה, וזאת אוכמא. וכדאמרינן האי שחור אדום הוא, אלא שלקה. ואמרינן בפרשת תרומה בדף קמ"ט ע"ב, וז"ל, תכלת דא ביומא תנינא, אצטבע בשני גוונין: סומק ואוכם. ותכלת סומק איהו דיליה, מיומא תנינא כו', הה"ד ​וחשך על פני תהום. אמאי אקרי חשך, דגוון דיליה חשוך, ואחשיך אנפי בריין. ודא איהו סומק ואוכם, ובגין דא לא כתיב בשני כי טוב כו', עכ"ל: אל יפתוך רמי הקומה, קרואי שאול, האומרים כי שם מראות וגוונים במקום הנאצלים העליונים, עבר עליהם המים הזדונים, ויחפו דברים אשר לא כן, על אדוני האדונים, כי אין שם גוון ולא מראה, רואה ואינו נראה, המתגאה על גאה. הן אמת כי שרשם למעלה, ותוצאותם הימה, כי שם נגלו את אשר כבר עשוהו השרשים העליונים, כי כח הגוונים, לבן ואדום וירוק ושחור וזולתו, שם דרכי הכוחות כולם, ויגלו מהארץ העליונה, מאותם ארזים אשר נטעו בה, לעשות ענף ולשאת פרי, והוציא ההוא אפריון כגוונא דידהו, כדאיתא בספר תרומה. ואלו הנטיעות, הם הנקראים עובדא דבראשית, והם הם ששת ימים של בראשית, ויום שני שהוא גוון סומק, כדמסיק, הוא שורש כל השלשה גוונים. סומק, ותכלת, ואוכם, והם דינא קשיא גבורה. דינא רפייא, מלכות. דינא מסאבא, מהקליפות. ואלו השלש גוונים היו בכח באצילות, ולא נתגלו עד הנה בבריאה ביום שני, וזמ"ש, תכלת דא אצטבע ביומא תנינא, כלומר תכלת שהיא המלכות, לא נתגלה צבעו שהיה בו בכח, עד יום שני, כי שם נתגלה: גוון הגבורה, שהוא אדום. וגוון המלכות, שהוא תכלת. וגוון הקליפות, שהוא שחור.