תוכן

סט) (א"ש: עוד בס"א בפרק הזה בסופו, בדף קע"ז ע"א, שורה א', וז"ל, אתא מפתחא דכליל בשית, ומכסייא פתחהא, ואחיד לתתא, להאי ולהאי, ווי למאן דגלי פתחהא. תעיין במה שנתבאר אצלנו בברכת המפיל חבלי שינה על עיני כו', כי שם ביארנו הקדמה חשובה בענין ז"א איך הגדיל, ואיך נעשה מכח נה"י דאימא, המתלבשין בתוך הז"א כו'. ומשם תבין כל מה שנבאר כאן, וזה ענינו: אמר, אתא מפתחא דכליל בשית כו', פירוש: כי הנה ז"א שרשו אינו רק שש קצוות, והוא הנקרא מפתחא דכליל בשית, והנה הנה"י דאימא מתלבשין גו גלגלתיה. ונודע, כי היסוד שלה היא בית הרחם שלה, והיא פתח שלה, ובהיותו גו גלגלתא דז"א, מכסייא פתחאה דאימא, ופתח היסוד שלה סתום וסגור. אמר עוד, ואחיד להאי ולהאי, פירוש: כי כמו שנה"י דאימא מתלבשין תוך רישיה דז"א, כך הנה"י דז"א, נמשכין ונכנסין בנקודת ציון של היסוד דמלכות נוקבא דיליה, ומתחברין בסוד הזווג, חמשה חסדים שלו וחמשה גבורות שלה, ואז גם פתח רחמה של נוקבא דז"א, שהיא לתתא היא גם כן סתומה ומכוסית, ונמצא כי ראשית האי מפתחא, אחיד וסגור לאימא. וסיומו סגיר ואחיד לתתא לנוקביה, וזמ"ש, ואחיד להאי ולהאי, ונמצאו סתימין תרתי עריין: דאימא, ודברתא, ואז אין הדינין גמורין. וכאשר ח"ו ישראל חוטאין, גורמין לסלקא אימא מעל בנין, ואז אימא מסלקת נה"י דילה מגולגלתא דז"א, ונמצא יסוד שלה מגולה, גם אז נמשך, שגם הז"א אסתליק לעילא, ואינו עם נוקביה, ואז גם יסוד דנוקביה מגולה, והרי זה ענין גלוי עריות, ואז גורמין, שהדינין של אימא וברתא יוצאין משם ונמשכין למטה, וזמש"ה ווי למאן דגלי פתחהא. וזה גם כן הוא סוד, מ"ש בזוהר בכמה מקומות, ובפרשת אחרי מות, ווי למאן דגלי ערין. גם זהו סוד, הסתלקות אימא מעל בנין. גם זהו סוד, הסתלקות אות ו' מן ה' תתאה. אבל צריך שתדע, כי כאשר פתיחת רחמיהם הוא בסוד פטר רחם בשעת הלידה, אז אדרבא הוא בחינת רחמים, ולא בחינת דין, וזכור החילוק הזה. ועיין באדרת נשא דף קל"ה ע"ב, בענין אוירא דכייא ואשא דכייא, עד כאן נמצא בס"א).