תוכן

סב) או יאמר, דלא הוו, שלא תאמר שאותם העולמות שנתבטלו ולא הוו, נתהוו לפי שעה זולתו, מבלי היות להם תליה בו ח"ו, כי אין להם מציאות אפילו ברגע זולתו, והיינו דקאמר בפרשת פקודי בדף רנ"ד ע"ב, וז"ל, ות"ח רישא שירותא דמהמנותא, גו מחשבה, בטש בוצינא דקרדינותא, וסליק גו מחשבה, ניצוצין כו' הרי דאותם ניצוצות לא יצאו אפילו לפי שעה, אלא משום דסליק גו מחשבה, אלא שלא היתה אותה תלייה מספקת לקיימם, אלא לפי שעה. ודהוו: גם אותם שהוו מעיקרא קודם המתקלא, דהיינו או"א, הוצרכו להיות נשרשים בו עתה, באופן שיצא הכל כמתקלא דכר ונוקבא. ודע כי שרש הדינין בע"ק, אלא ששם הם בדקות והעלם גדול, ויתיב על כרסייא דשביבין לאכפייא לון, ועוד נבאר זה לפנינו בע"ה.