תוכן

טו) גם נלע"ד ששמעתי ממורי זלה"ה, פירוש לשון זה באופן אחר, והוא ע"ד מ"ש בפרשת קרח, בענין התרומות והמעשרות, כי נתינת התרומה אל הכהן, הוא חזרת האור אל מקומו בז"א. וגם פה הוא ע"ד הנזכר, כי בהיותו מראה הנגע אל הכהן, גורם למעלה, שאותם האורות היוצאים ונעשים נגעים, שיחזרו למקומן בפנים תוך ז"א, ויתחברו עם שאר החסדים שביסוד דאימא, הנקרא כהן, כנודע כי הכהן הוא בחסד, וז"ש דיכנסון ליה לכהנא, ויעלו מלה קמיה, ר"ל שלא יצא האור לחוץ, ויהיה נפסק משורשו, כי עי"כ יתאחזו בו החיצונים. אמנם בהיותו יוצא ונכנס, מטי ולא מטי עם שורשו, לא יוכלו החיצונים להתאחז בהם, ע"ד שנתבאר בענין נתינת תרומה אל הכהן כנזכר, וזה אומרו והובא אל הכהן, דא כהן דלתתא, ר"ל שהוא בחינת החסדים דאימא הנקרא כהן, בהיותם לתתא תוך ז"א. ושאר דברי המאמר יבנו ע"ד זה.