תוכן

א) שם בדף מ"ג ע"א, וז"ל, ועל דא כולם בחכמה עשית בבינה כו'. הנה החכמה הוא האומר, ובינה הוא העושה כנודע, והענין הוא, כי כבר ידעת, כי יסוד דאבא נעלם, ומתלבש תוך היסוד של בינה, כמבואר אצלינו בדרוש המוחין של ז"א. ונמצא כי יסוד בינה, הוא המתגלה, והוא העושה כל הדברים. ואם כן מ"ש כולם בחכמה עשית, אין פירושו שהחכמה הוא העושה, אלא שהחכמה בהיותה מתלבשת בבינה, עושה הבינה כל המעשים. וזמ"ש, כולם בחכמה עשית בבינה, כלומר בהיותה מלובשת בתוך הבינה. א"ש: אפשר לומר, שזהו מה שתיקנו לומר בברוך שאמר, ברוך אומר ועושה, בברוך אחד. ולא אמרו ברוך אומר, וברוך עושה. לרמוז ברוך אחד, שהוא היסוד לשניהם יחד, שהוא אומר ועושה, יסוד של חכמה ויסוד של בינה, והם שביל ונתיב כנלע"ד.