תוכן

נא) ונבאר תחלה ג' בחינות אורות דאבא הנזכרים, דע כי ג' בחינות אלו, נחלקים לד' בחינות. לפי שהבחינה הב' הנקרא מגולה, יש בה ב' בחינות: א', היא במקום הת"ת דז"א, מן החזה ולמטה. והב' היא, ביסוד דז"א. והנה כללות ג' בחינות, הם ג' גלגולים, הנזכרים בספר התיקונים, תיקון ס"ט, בענין ר"ת של משה שהוא: משה, שת, הבל. והנה כשנסתכל נמצא, שהיסוד עצמו דאבא, הוא חציו מכוסה עד החזה. וחציו מגולה, בב"ש תחתונים דת"ת דז"א. והם בחינת משה עצמו, שנאמר בו ב"פ משה משה. בחינה הא' שהיא מכוסה, שהיא בדעת עצמו דז"א מצד אבא עד החזה, הוא בחינת משה הא' המכוסה. והבחינה השניה המתפשטת בת"ת לבדו, מן החזה ולמטה, הוא מגולה, והוא משה הב'. ונמצא כי משה יש לו ב' בחינות, שהם: בדעת, ובת"ת דז"א, שבו מתפשט היסוד דאבא. ובערך המקומות, הם ב' כנזכר. ולכן נזכר ב"פ משה משה. אבל בערך היסוד עצמו, אינו רק אחד לבדו, ולכן לא פסיק טעמא בגווייהו, כנזכר באדרא רבא דף ואח"כ האורות שביסוד עצמו דז"א, אשר מלובשת תוך העטרה דיסוד דאבא עצמו, כנודע כי עטרת היסוד עצמו דאבא, מתלבש תוך היסוד דז"א, הנה אע"פ שהוא ג"כ בגילוי כדרך משה הב', עכ"ז בערך הגילוי שוין הם, אבל הם בחינות נפרדות בערך הם עצמם, כי משה הב' הוא יסוד דאבא, ושת בן אדם הראשון הוא עטרת היסוד דאבא, המלובשים ביסוד דז"א. ואח"כ האורות היוצאים בגלוי גמור מחוץ פי היסוד דז"א הנקרא הבל הנזכר, הוא בחינת הבל בן אדה"ר.