תוכן

יז) וא"ת ומה אכפת להם בכך, דע כי הקליפות הם מתים, ואין להם חיות מצד עצמן כלל, ולכן הנקבה נקרא מו"ת, והדכורא צלמות, הנזכר פרשת פקודי. ולא עוד, אלא שהרשעים בחייהם נקראים מתים, לפי שנשמתם הקדושה מצד אלהים חיים, נסתלקה מהם ע"י חטאם. ונודע כי נשמתם נמשכה דרך היסוד, הנקרא א"ל ח"י, ואז נכנסה בהם נפש של הקליפה הנקראת מות או צלמות, ולכן נקראים בחיייהם מתים, ולכן כל תאוות הקליפות והיצה"ר הוא, לרדוף אחר האדם ולהחטיאו לתועלתם, כי אוחזין בנשמות הקדושה הנקרא חיים, וניזונין מהם, ועל ידיהם הם חיים. והנשמות בתוך הקליפות, עומדות כנשמה בגוף המחיה אותו ממש, ולכן רודפים כל החיצונים ונדבקים בכל מקום שיש קדושה, כנודע כי הדבק בהם נדבק בחיים, והפורש מהם כפורש מחיים. ובזה אל תתמה, איך הקליפות רודפים כ"כ להחטיא את בני האדם, ולהכעיס לבוראם, אבל הם מוכרחים לתועלת עצמם, להתקיים ולחיות.