תוכן

ח) מצות הצדקה. כתיב נתון תתן לו כו'. ובזה יתבאר פסוק, יש מפזר ונוסף עוד, הנדרש ברז"ל על ענין הצדקה. וניישב פשט דבריהם ז"ל, כפי דרך הסוד ממש. והוא, כי היסוד דאימא שבתוך ז"א, או היסוד עצמו דז"א, הוא הנקרא גבאי צדקה, הגובה כל האורות, ואח"כ הוא הנותנו ומחלקו לעניים, שהם מבחי' המלכות, כי היסוד הוא הצדיק, הנותן צדקה אל המלכות, הנקראת צדק, ועי"כ נעשית צדקה בתוספות ה' כנודע. והנה הצדקה שנותן לה, הם החסדים היורדין ביסוד ז"א כנודע, אשר ע"י נפילתם שם בכח במרוצה ירידתם שם כנודע הנה הם מתפררין לפירורין דקים, ומתפזרין בו. כי לכן היסוד נקרא כתית, כנזכר בפרשת פנחס, בפסוק ועשירית האיפה, דכתיש כתישן, שהם החסדים הנכתשין בו לפירורין דקים, ועי"כ מתפזרין ויוצאין והולכים בנוקבא, וז"ס הצדקה ונתינתה.