תוכן

א) דין תרומות ומעשרות. כתיב ואני נתתי לך את משמרת תרומתי כו'. הנה דרוש זה כתבתיו בקצרה בקונטריסי, כששמעתי ממורי, והנני מעתיקו לפניך כמו שהוא, וז"ל, ג' בחינות יש אל המלכות: האחת, בעטרת היסוד דז"א. והב', כנגד היסוד עצמו. והג', כנגד הת"ת שבו, או בחי' פרצוף גמור. ובתחלה מפרישין התרומה, תרי ממאה, שהם רחל ולאה. והמאה היא בחי' אימא המתפשטת תוך ז"א, והיסוד שלה נגמר במקום החזה, ועד שם נק' הוי"ה דס"ג, שהיא באימא כנ"ל. ועד שם האורות מכוסים, כנגד מקום לאה. ומן החזה ולמטה, מתגלים האורות, ויוצאין מתוך הוי"ה דס"ג, בסוד המילוי שבה היוצא לחוץ ומתגלה, והוא גימטריא ל"ז כנודע, ושם הוא כנגד מקום רחל. והנה ס"ג ול"ז הם ק'. וכדי שלא יתאחזו החיצונים בזו התרומה, לכן נתנה אל הכהן, שהם החסדים שבתוך ז"א, הנקרא כהן, כנודע שהחסד נקרא כהן. והכונה היא, ענין חזרת האור להתאחז בשורשו, ולא יתפרד משורשו, וע"י כן לא יתאחזו החיצונים בתרומה זו. ע"ד שנתבאר אצלינו, בפרשת תזריע, מענין הצרעת, דכתיב ביה והובא אל הכהן וגו'. ושמעתי בשם מורי זלה"ה, כי התרומה היא בחי' פרצוף. ואח"כ מפריש מעשר ראשון, ונותנו ללוי, והיא מלכות. וזו המלכות, נותנת תרומת מעשר לכהן ע"ד הנזכר, לחברה עם הכהן, או לוי, הם בחינת ה"ג אשר בדעת ז"א. אח"כ מפריש מעשר שני, להעלותו לירושלים תובב"א, שהיא לאה העליונה, היוצאת בסוד המקיף דאותיות ל"ם דצל"ם דז"א כנודע שם.