תוכן

סז) אמר עוד, אתפקיד על ההוא אילנא, לא נטיר פקודא, אתיב מלכא רוחיה לגביה, וההיא חיוותא נטלא ליה כו', פירוש: כי כיון שחטא, תכף נסתלקה ממנו אותה הנשמה הקדושה שנתנה בו, ונסתלקה, ונטלה נוקבא דז"א דאצילות. וזמ"ש, וההיא חיוותא נטלה ליה. אבל צריך שתדע, כי זה היה תכף אחר שחטא, ולא היה בעת שמת. והענין הוא, כי מלבד מה שהיה לאדם נפש ורוח ונשמה, מעשיה יצירה בריאה, גם היו לו נפש ורוח ונשמה עליונות מן האצילות, שהם: נוקבא, וז"א, ובינה דאצילות. ואלו העליונים דאצילות, נקראים זיהרא עלאה, בספר הזוהר ובשיר השירים של הזוהר. וכאשר חטא, פרח ממנו אותה זיהרא עלאה, שהיא בחינת האצילות כולה. ונשאר בחלקי בי"ע לבדם, וזו הזיהרא עלאה, היתה מוצנעת בההיא חיוותא דנטלא לה, כנזכר שהיא נוקבא דז"א דאצילות. עד שבא חנוך בן ירד, והשלים מעשיו, וזכה לקחת ההיא זוהרא עלאה. ועל ידי כן זכה להיות מלך המלאכים בעולם היצירה. והוא הנקרא מטטרו"ן כנודע. וזמ"ש, כדין זמינין מאנא אחרא, פירוש: שנולד חנוך, וקאים בינייהו בקוטרא דגליפין, בין מלאכין קדישין. וזמ"ש ג"כ בפרשת קדושים, דהא עד לא נפק לצורף אומנא, עד דאתא חנוך ונטיל ליה קב"ה מארעא כו', אבל עכ"ז, לא הגיע למדרגת אדם קודם שחטא כנ"ל. וזהו הטעם שתמצא בספר פרקי היכלות, כי נהפך בשרו ללפידי אש כו', לפי שהיה בחינת אדם הראשון עצמו.