תוכן

לו) ולכן כאשר המחשבה העליונה, שהיא מוחא חכמה סתימאה דברישא דעתיקא קדישא, רצתה לתקנם, היה באופן זה: כי אחר שנתקן א"א בתקונים שלו, בסוד הפרצוף כנודע וכנז"ל, כי אז האור נמשך ע"י מעוט, ויש יכולת במלכים אלו, לקבל האור העליון, ולהחזיר לחיות, ואז אותה המחשבה עליונה, מ"ס דעתיקא, האירה בהם, וע"י כך נתבררו אלו המלכים. ואז אותו החלק הראוי להיותו בחינת מ"ן בא"א, במלכות שבו, הובררו ועלו באותה שעה, וכל שאר המלכים נשארו למטה, כי בחינתם גרועה ואינה ראויה לעלות עתה, כי אין זה מקומם.